התנועה דלה מאד. האדישות והאטימות לזולת – אולי זו הדרמה היום. גם כאן וגם (ובעיקר) בבית איבא.

14.30 מחסום ג'בארה. ניגשתי לחייל במחסום כדי להודיע על בואנו ועל כניסתנו בשער לג'בארה.

הוא היה אדיב, ואמר שעכשיו מתקיים בג'בארה תרגיל, ושלא ניבהל אם נראה חיילים מתרוצצים עם רובים שלופים.  אכן כך היה. רעינו חיילים בחצרות הבתים.

ביציאה מג'בארה לכיוון א-ראס, ליד "שער הילדים", מחכים בתור – מכונית ועגלה עם חמור, ו5 נערים.

בבוטקה של הבדיקה מטפלים בחיילת "פצועה" (לצורך התרגיל), ובשער עצמו – 3 כלי רכב צבאיים

וכ 10 חיילים עומדים, מסתכלים ומחכים…

מאפשרים לנו לעבור לא-ראס.

א-ראס. אין בדיקה ואין תזוזה.

יש מכונית משטרה ובה 2 שוטרים. אני מצלמת את המכוניות החונות מרחוק בצד השני.

אני שואלת את השוטר מה מתרחש כאן, והוא עונה "זה לא ענינך! אם את מצלמת אין לי מה לדבר איתך". אני מתפלאה למה אסור לי לצלם, ועל כך הוא אומר: "מה היית אומרת אם היו נכנסים לתוך הבית שלך ומצלמים?". (השדה הפתוח משול לכניסה לתוך ביתי, עד כדי כך מסלפת ההתנגדות אלינו את ההגיון).  לא עניתי, ומכונית המשטרה נסעה משם.

התור ביציאה מטול כרם לכיווננו הולך ומתארך. אנשים כבר יוצאים מהמכוניות ומחכים על הכביש, כי מבינים שזה יארך זמן רב. אין בדיקה, אין תזוזה.

ניגשנו אל שני החיילים שעמדו ללא מעש. דברו איתנו בנעימות. אמרו שיש פקודה לא להעביר אנשים כל עוד התרגיל מתבצע. באשר להם – הם עייפים כי כל הלילה היו בשמירה כאן במחסום, ועכשיו בגלל התרגיל קבלו פקודה להישאר כאן גם ביום. אכן הם נראו תשושים ואדישים למתרחש.

שאלנו אותם מדוע אי אפשר להעביר רכבים שפניהם לקלקיליה ולא לג'בארה. ככה. הם לא התעמקו בשאלה הזאת…

טלפַנו אל תמי שתנסה את כוחה, אבל עוד לפני שקיבלנו תשובה – החייל שדיברנו איתו צלצל למפקדו שב"שער הילדים" ושאל את אותה שאלה. המפקד אמר שאין שום בעייה, אפשר להעבירם. ואכן –

 14.45 – מיד עברו בזה אחר זה כל המכוניות. בדרכן נפנפו לנו  תודה.

אולי ה"ראש הקטן" של החיילים במקרה זה נבע מהעייפות ומלילה ללא שֵנה. לא עלה על דעתם לשאול שאלות. פשוט חיכו יחד עם הפלסטינים שהסיוט הזה ייגמר.

(שרה אומרת שלצבא יש יחס שוויוני לחיילים ולפלסטינים, אל שניהם אין כל התייחסות והתחשבות)…

15.00 אנו עוזבות וממשיכות לענבתא.

15.20 ענבתא.
בתור הכניסה לשכם כ 10 מכוניות. הן עוברות ללא בדיקה. בצד השני גם כן כ 10 מכוניות.החיילים שם יעילים, אך אינם עונים לנו לשלום.  15.35. אנו עוזבות לכיוון בית איבא.