סיכום

היום היה חג בגדה
( חג ה"היג'רה"). עקב ביקור בוש הוטל
סגר בין השטחים הכבושים לישראל. מעברי הגבול
היו סגורים, פועלים ערבים לא יצאו לעבודה
בישראל. כמו כן, עקב הסגר, הכניסה אל שטחי
האוטונומיה נאסרה על מכוניות הנושאות לוחית
זיהוי ישראלית, מה שמנע מערביי 48 לנצל את
יום החג לביקור קרובים. בכניסה לטול כרם
נוצר תור ארוך משום שנהגים של מכוניות ישראליות
סרבו לקבל את רוע הגזרה והתווכחו עם החיילים
המחסום. כמובן שמתנחלים נסעו כרגיל ולא
חשו בסגר.

היום לא היו חסימות
שמונעות מישובים ערביים את הגישה אל כביש
55. 
 

7.00 מעבר קלקיליה
(ע"י צופין)

בתור לבדיקות
ביציאה מהעיר יש כ 10 מכוניות. ההמתנה נמשכת
כ 10 ד'. כלומר מכונית בדקה.

פועלות חוזרות,
בגלל הסגר הן לא הצליחו לצאת לעבודה. 
לעומת זאת, במחסום העליון עוברים פועלים
שעובדים בהתנחלויות שעל קו התפר (אלפי מנשה,
אורנית וכו).

בנסיעה על כביש
55 לכיוון מזרח

עזבת טביב- פתוח

עזון, צומת הכיכר-
פתוח

כפר לאקיף- פתוח

בין פונדוק לחג'א-
פתוח

צומת ג'ית- אין
נוכחות צבא במקום. 

מאחז "שבות
עמי"- לפני שבועיים הצבא פינה את המתנחלים,
אולם נראה ששוב מתרחש משהו במקום.

9.30 ענבתא

כ30 מכוניות ממתינות
בכניסה לעיר. החיילים נאלצים להתווכח עם
נהגים במכוניות בעלות לוחיות רישוי צהובות
שכניסתם מנועה עד מוצ"ש כשיוסר הסגר.
הבדיקות מחמירות למדי וכוללות בדיקת תעודות
ובדיקות מטען אקראיות. שאלתנו את החיילים,
מדוע הם בודקים דווקא משאית הנושאת תג הומניטרי.
חייל השיב כי לאחרונה הוא בדק אמבולנס ומצא
בתוכו טרמפיסטים.  

10.00 ג'ברה שער
עליון

אישורי הכניסה
לישוב הזה, שעל קו התפר, מחולקים לשתי קטגוריות:
א. אישורים לתושבים שמותר להם להכנס ולצאת
כרצונם. ב. אישורי עבודה, הניתנים לבעלי
אדמות ולעובדיהם, שתקפים עד השעה 19.00. החיילים
מפקחים על שעות היציאה והכניסה של בעלי
אישורי העבודה  באמצעות מחברת מיוחדת
(זאת כדי להפחית את כמות האנשים שנכנסים
לישראל דרך ג'ברה).  

פלסטיני עוכב
למשך זמן ארוך (לפחות חצי שעה עד שעזבנו)
משום שלפי הרישום הצהלי הוא נכנס לג'ברה
אתמול. לדברי החיילים, הפלסטיני ימתין עד
שיגיע למקום קצין ויחליט על עונשו, כלומר,
לכמה זמן לשלול ממנו את אישור הכניסה לכפר.
מסתבר כי זו שיטה מקובלת.

10.15 א-
ראס

כידוע, המחסום
הזה, הנמצא באזור כפרי מבודד, אהוב במיוחד
על חוקרי השב"כ שקובעים פה פגישות עם
משתפי- פעולה, או צדים להם משתפי"ם חדשים.
גם הפעם ראינו שלושה נוסעים מורדים ממונית
ומוכנסים בזה אחר זה לרכב המוגן והאפל של
השב"כ. אחד מהצעירים אמר לנו שזו פעם
ראשונה ש"הם" רוצים לדבר איתו והוא
לא מתכוון לשתף פעולה. שאלנו, איך הוא מתיחס
לעובדה שכולם רואים אותו מדבר עם השב"כ.
הוא ענה, שהחברים שלו מכירים אותו, ו"כולם
יודעים מי הוא, יודעים שהוא לא בוגד".  
הנהנו ובלבנו חשבנו, אשרי המאמין. נדמה
לנו כי הגיוס המאסיבי של משתפי"ם פגע
באופן אנוש בסולידריות של החברה הפלסטינית
וביכולת של הציבור הזה לפעול יחד למען מטרות
משותפות. לתחושתנו, פעילות השב"כ במשך
40 שנה תרמה למצב הכאוטי שנוצר בשטחים, שבגללו
הישראלים מרגישים ש"אין עם מי לדבר