14.00 – 17.30  

בדקנו האם הרחוב בנוף ציון שלא היה לו שם רק מספר זמני כבר קיבל שם. עדיין לא. לעומת זאת נוסף חלק לשכונה החדשה, בתוך ג'אבל מוכאבר ובו עוד רחוב בעל מספר 'זמני'.

המחסום בכניסה לשיח' סעד היה נטוש. שוב ראינו עד כמה הורחקה תחנת האוטובוס מהכניסה לשכונה.

הגענו לראס אל עמוד; בניין המשטרה במקום כבר נמצא בשלבים מתקדמים של הריסה ובקרוב בודאי ייבנו במקומו דירות נוספות למתנחלים. מעבר לכביש ההרחבה של מעלה הזיתים כמעט מוכנה לאכלוס.

אבו דיס

התקרבנו עם המכונית לפשפש ותמהנו לראות אלו ביצורים נבנים שם. מבנה בטון הובא למקום לצורך בדיקת העוברים והשבים, המון צינורות וקווי חשמל עדיין צריכים להתחבר אליו. ערמת הפסולת בדרך אל הדלת הכחולה הוחלפה בסולם מתכת שבהיותו קצר מדי הוצב על כמה לבנים. מכונות כבדות הקימו רעש אדיר תוך כדי הפיכת המקום למחסום לתפארת.

לפני הכניסה לא-זעים שאלנו את מפקד המחסום האם מותר לנו להיכנס על אף השלט האדום, לא התרשמנו שהוא ראה בכך בעיה. אדם מבוגר ניקה את החלונות בוילה בנטושה שמול חנות המכולת. החנות עצמה שופצה ועבדו בה ילדים שהיו מאד חביבים כלפינו ועזרו לנו לקנות כמה דברים. אחד מהם סיפר ששוחח עם 'חברות' שלנו בבית חנינא.

הקונטיינר

כאן השתרכה שיירה ארוכה למדי בכיוון בית לחם, אבל התנועה זרמה.  באופן אקראי נעצרו מכוניות לבדיקה וגם אלה שוחררו במהרה.

טנדר בכיוון ירושלים כבר עמד במחסום כשהגענו, נראה שהניירות שלו היו בסדר. אחר כך נבדקה ה'סחורה' ולא הורשינו להסתכל. כשהסתכלנו בשעון, אמר לנו ס., מפקד המחסום, שיש לנו עוד 4.5 דקות. "לשם מה" שאלנו, "בכדי להתלונן – כי מותר לנו לעכב רכב עד 20 דקות". כשאלה עברו מזמן, שאלנו מה הבעיה והמפקד הסביר ששלושת האנשים שבטנדר הם בסדר אבל לכבשים שמאחור יש תגי זיהוי ישראלים באוזניים ויתכן שהם גנובים. לדבריו המפקד שלו לא יכול לטפל עכשיו בבעיה כי הוא יושב בישיבה אבל הוא מזמין אותנו לקפה. סרבנו בנימוס ותמהנו איך יש לו זמן לארח אותנו לקפה ואין לו זמן לטפל בבעיית הכבשים. החלטנו לחכות ולראות מה קורה. אחרי שעה וחצי, או שסבלנותם פקעה או שפחדו שנישאר כל הלילה, והחליטו להיפטר מהתצפית הלא נעימה ושחררו את הטנדר כמות שהוא. הנהג הודה לנו בחום. עבור מה?