בית איבא, יום א’ 16.05, אחה”צ משתתפות: עליה ש. יונת, נעמי ל (רשמה) בדו”ח זה: מחסום חדש בעינב, בעיה לנהגי המוניות.בבית איבא הכול נראה אחרת עם חיילי המילואים. מחסום עינב אנו נוסעות הפעם למחסומי שכם דרך ג’וברה ולא בכדי. מעט אחרי התנחלות עינב פונה נ’ שמאלה. נוסעים על כביש צר ומשובש ונדהמים למצוא באמצע שום מקום חסימה של מנוף צהוב ענק עם שרשרת ומנעולים לאורך הכביש. זהו כביש המוביל את הפלסטנים משכם ורמאללה לטול כארם, קלקיליה וג’נין (הערים הגדולות בגדה).המוני מוניות ואוטובוסים מצטופפים משני עברי החסימה. אין חיילים, לא בודקים כלום, רק יורדים מן הרכב, הולכים 200 מטר מעבר לחסימה ועולים על מונית אחרת להמשך הנסיעה. אף מתנחל לא נוסע על הכביש הזה, להם יש כבישים סלולים היטב. החסימה הזו ממוסדת היטב, יש דוכני אוכל ושתייה והמוני נהגים המנסים להתפרנס בדוחק. כל נסיעה עולה 4-5 שקלים. הנהגים מקבלים את פנינו בשמחה . מישהו שרטט על איזה קו דמיוני פס צהוב. אחת לכמה שעות מגיע ג’יפ צה”לי, פותח את השרשרת, סוגר וממשיך הלאה. מי שנתפס חונה מעבר לפס הצהוב, על שולי הכביש, מפתחות המונית שלו מוחרמות ל-5 שעות לפחות. עונש. שלא יתפרנסו באותו יום. כך הם ילמדו. לפני חודש נלקחו מוניות על נהגיהן לג’וברה והוחזקו שם 14 יום. הנהגים עוכבו עד 21.00 ונשלחו לביתם. החלפנו איתם טלפונים ובקשנו שירשמו עבורנו את מספרי הג’יפים המחרימים להם את המפתחות. מחסום בית איבא 14.00- עם הגיענו אנו משפשפות את העיניים – 0 מעוכבים. עד סוף המשמרת היו ושוחררו 3 מעוכבים תוך זמן סביר. מסתבר שבמלך הבוקר הגיע למחסום ראש השב”כ ולפי עדות אחד החיילים נושא העיכוב הממושך הועלה בביקור (“אני מעוניין שהם יהיו כאן כמה שפחות זמן,” אמר לנו אחד הקצינים).את המחסום מאיישים חיילי מילואים בניצוחו של עופר. הוא אמנם סיים את התפקיד, אבל זוהי יחידת המילואים שלו וזהו שירות המילואים ה”רגיל” שלו. הם יהיו במחסום 3 שבועות, זהו יומם הראשון. למרות שמספר היוצאים משכם גדול, בין 100 ל-200 כל הזמן, לא עוסקים בהשלטת סדר אלא בבדיקות קצרות וענייניות והמעבר נעשה בשקט, במהירות ובאדיבות. בתור יש נשים וילדים רבים, אחדים חולים (ילד כבן 7 עם לוקמיה לאחר טיפול כימותרפי) שאנו מבקשות לזרז את עמידתם בתור ונענות בחיוב. החיילים מתעניינים בנו מאוד, שואלים אם אנו לא מפחדות ואנו מחלקות להם דף סבר על הארגון. אחד מראה כרטיס של מחסום ווטש שהוא מחזיק בארנקו. – בחור בן 22 המלווה את אשתו בהיריון מתקדם, היא מוזמנת לבית חולים בשכם, מסורב להמשיך יחד איתה. אנו פונות אל אחד הקצינים בעניינו ולא מוותרות עד שהוא משתכנע ומעביר את הבעל. – 3 צעירים מבקשים לעבור משכם לכפרים בהם הם גרים, עופר מגרש אותם חזרה לשכם. – את כל הגברים חסרי האישורים עופר שולח להוציא אישורים (כאילו שזה בהישג ידם) ומעביר “פעם אחרונה, מחר אל תבוא” אני מתחזקת בדעתי שאילו המילואימניקים היו מפעילים את המחסומים באופן קבוע הדברים היו נראים אחרת.