א-רם קלנדיה 17 במאי אחה”צ טובה ש., נעה ע., נעה י., שרה א. (מדווחת) מחסום רמות: משמש מעבר מהכפרים הסמוכים (בידו, בית סוריק וכו’) – בעת שהותנו במחסום, הוא ריק ממכוניות ומהולכי רגל פלשתינים. משיחה עם מג”בניק, אנחנו מבינות שהולכי רגל כמעט ואינם מורשים לעבור דרך המחסום ומכוניות עוברות רק עם אישור מתאים. לא הורשנו להסתובב רגלית בשטח המחסום, אלא במכונית. בא-רם אנחנו מחליטות להתפצל לשתי קבוצות – האחת נשארת במקום והשניה ממשיכה לקלנדיה. מחסום א-רם: משטרה כחולה עושה שעות נוספות במקום – אין ספור דו”חות ניתנים אם על אי חגירת חגורת בטיחות (100 ש”ח קנס) ואם על חניה – בעיקר הטרנזיטים – בתחנת אוטובוס וירטואלית (עד 500 ויותר ש”ח). במחסום עצמו איגור “חביבנו” מזה שבועות מספר מפקד המחסום, מתנהג אל האוכלוסיה הפלשתינית ואלינו כצפוי – באדנות, קשיחות ואלימות – ניכר עליו שהוא נהנה הנאה מרושעת. הוא מיד מסלק אותנו מהמחסום בטענה ש”אנחנו מפריעות לו לעבוד ככה!!” – התנהגותו הגסה משפיעה באופן ישיר ובוטה על התנהלות המחסום ופקודיו. הכל נעשה כלאחר יד, בעצלתיים והולכי הרגל עוברים את המחסום לאחר המתנה ארוכה מאוד, כשהם מותשים וזועמים. שני מסלולי מכוניות – האחד לאח”מים והשני פשוט תקוע – שיירה של אוטובוסים עומדת במחסום וכל אוטובוס נבדק בקפידה יתירה, כל נוסעיו מורדים ונבדקים בדיקה גופנית, תעודותיהם נלקחות ופרטיהם נרשמים ידנית על גבי טפסים. רק לאחר מכן מועברות התעודות לבדיקה במחשב. כל התהליך אורך כשלושת רבעי שעה ויותר לכל אוטובוס(!!!). התקשרנו מספר פעמים למג”ב ירושלים, אולם התגובה משם היתה שאינם יכולים לעזור משום שישנן התראות חמות וכו’… אישה צעירה עם שני פעוטות שהורדו מאחד האוטובוסים אינה מורשית להמשיך בדרכה, כיוון שאין בידיה אישור מעבר – היא מתבקשת להמתין במחסום עם שני ילדיה הקטנטנים. היא נושאת תעודה כתומה ובעלה – ישראלי ממזרח ירושלים – מוזעק למקום. כשהוא מגיע הוא נתקל בתגובתו הנחרצת של איגור – תיקח את הילדים, האישה לא תעבור. האיש מנסה לדבר אל לבו (???) של איגור – “תראה זאת אשתי, אלה הילדים שלנו, אני ישראלי”…. “מה לעשות, היית צריך לחשוב על זה לפני שהתחתנת אתה” עונה איגור, האלוהים הקטן הרחום והחנון ממחסום א-רם. עוד במחסום: שני מעוכבים – אחד מהם שב”ח, השני הנהג שהסיעו במכוניתו. תעודותיהם וכן מפתחות המכונית נלקחים. הם ממתינים שם מספר שעות וכשאנחנו עוזבות הם עדיין שם. אנשים הגרים דרומית למחסום נקראים בצעקות על ידי המג”בניקית היושבת בעמדה העליונה לגשת למחסום ולעבור דרכו… פלשתיני מבוגר הנקרא באותו אופן לגשת למחסום מסרב לעשות כן “אם את פונה אלי בצורה כזאת אני לא ניגש, תבואי את” ומכאן מתפתח עימות בינה לבין אותו פלשתיני – הוא נלקח למחסום מעוכב שם עד “שיתנצל בפני החיילת….”. הפלשתיני הגא בשלו “עשר שעות אשב פה ולא אתנצל…” – הפעם טלפון למג”ב ירושלים דווקא עוזר – אנחנו מדווחות לאילן, קצין מבצעים, שמתקשר מיד למחסום והפלשתיני – הפלא ופלא – מורשה ללכת לדרכו… קלנדיה: הצומת פקוק – הרבה כלי רכב הרבה צפירות… הרחבה והמעבר המקורה שופעי דוכנים… במחסום 3 מעוכבים. בשיחה עם מתן מפקד המחסום – אנו למדות שאחד מהם מבוקש ע”י השב”כ ונלקח משם לאחר מספר שעות… ירדנו לרחבת המוניות ושוחחנו עם קבוצת נערים. מיד כשהפנינו את הגב, מטר של אבנים “כבדות” נתך אל עבר החומה והג’יפ הצבאי שחנה במקום – המראה הצדדית של הג’יפ התנפצה בקול גדול ומיד לאחר מכן נורה גז מדמיע לכוון רחבת המוניות. תוך שניות הופיעו מספר חיילים ובכלים שלופים ניקו את הרחבה מכלי רכב. הם עמלו מספר דקות להכנת “מגרש המשחקים” של החיילים/ילדים – ריטואל שכיח לאחרונה בקלנדיה. דיווחנו לעדי על הנעשה בשטח.