ברטעה, יום שלישי 18.5.04, אחה”צ נאוה ר’, ריקי י’, תמרה י’, תמי ש’ (מדווחת) הגענו ב13:30 למחסום. שני השערים המערבי והמזרחי היו סגורים לרגל הפסקת האוכל של החיילים.בצד המערבי אליו הגענו המתינו כ 15 שב”חים שתעודותיהם נלקחו על ידי החיילים. זמן קצר לאחר שהגענו נפתחו השערים. פנינו לנציג המת”ק החדש בעניין המעוכבים, והוא הוציא את התעודות והתכוון לקרוא לאנשים, אך אז הגיע בסערה ד’ מפקד המחסום וכעס על שאנו “נותנות הוראות”. הוא לקח אליו את התעודות, ובתשובה לשאלותינו טען שהמעוכבים הם עבריינים, ושהם צריכים ללמוד לא לעבור איפה שאסור להם, ושצריך להרתיע את האחרים. התקשרנו ודיברנו עם הסמג”ד, הוא שלח את הסמ”פ שלפניו שטחנו את השגותינו. עד שהקצין הנ”ל הגיע, מפקד המחסום החליט להחזיר את התעודות ולהעביר את האנשים. והמשיך לטעון במרירות שהוא אינו מבין למה, בעוד הוא זה ששומר עלינו, אנחנו באות ומלחיצות אותו וגורמות לבעיות. יש לו מספיק פיקוח ואינו צריך עוד אמצעי פיקוח פירטי, כדבריו, בצורה של נשים כמונו הבאות למחסום, מתערבות ומפריעות.המשכנו להתערב בעניינה של זקנה שעברה בבוקר (מערבה) לבקר את בתה המתגוררת בברטעה, וכעת לא נותנים לה לחזור (מזרחה) לביתה בדיר אבו דעיף. הפעם פנינו ישירות למפקד ד’ (שהיה בשער המזרחי), והוא העביר אותה מייד.חיכינו עוד כשעה לשחרורם של שני מעוכבים שחיכו במקום מהבוקר. קיבלנו בשמחה קבוצה של כ-20 ישראלים ופלסטינים מקבוצת “שביל זהב” שחזרו דרך המחסום לאחר פגישה עם פלסטינים מהגדה בכפר יעבד (לא רחוק מברטעה). היו מהם שגילו עניין בהצטרפות למחסוםווטש, וטענו שזו הדרך הכי משמעותית וענייניתלפעול.