15.00 –18.00 בית לחם

היה חם מאד! במגרש החניה של מת"ק עציון לא עמדה אפילו מכונית אחת. אולם ההמתנה היה ריק, השירותים נקיים. מפתיעה הריקנות אחרי כמעט שבוע שלם של סגר. חשבנו שאולי מצדו השני של המחסום נראה אנשים המחכים לפגישה עם "קפטיין" כלשהו, אך גם בכניסה האחורית היה ריק לגמרי. ניסינו לדבר עם החייל המוצב בשער המחנה הצבאי אך זה, תוך כדי שיחה בטלפון, ביקש שנתרחק. הנחנו כל העניינים מתנהלים עכשיו במת"ק הפלשתיני בבית לחם ותמהנו אם נוכל לבקר שם אי פעם.  

חברנו א. בוולאג'ה קיבל את פנינו בשמחה. זה עתה חרש את אדמתו. שמנו לב שכל פיסת קרקע קטנטנה נחרשה. לחריש מטרה כפולה, לנסות לגדל ירקות (על אף המחסור החמור במים) לצרכי משפחתו ודרך לשמור על שפיות באבטלה העמוקה. א. היה קבלן בניין מבוסס בירושלים, מאז שאינו יכול עוד לצאת  לעבודה "אכל" את כל חסכונותיו. שלושה בנים מבוגרים, שגם הם מובטלים מרבית הזמן, וכן משפחת בתו וילדיה גרים עם ההורים בבית המשפחה שבנייתו לא הושלמה בהעדר תקציב. ארגוני צדקה סיפקו לו זרעים ושתילים והוא מנסה לחיות מתנובת אדמתו. זו אינה מספיקה כמובן לכלכל את המשפחה המורחבת. גם טרקטור הועמד לרשות הכפר על ידי ארגון צדקה וא. נוהג בו. התשלום שהוא מקבל עבור חריש בחלקות כפריים אחרים הוא 20 ₪  לשעה, מה שכמעט לא מכסה את הוצאות הדלק, אך אין לאנשים כסף לשלם יותר. בנו הבכור הוא חשמלאי מדופלם, לעתים מקבל עבודה בסביבה ב- 40 ₪ ליום, אבל גם זה לעתים רחוקות, אין כסף לשלם! חלומו הוא שילדיו יהגרו לקנדה או לאוסטרליה, כאן אין להם כל עתיד!  בהמשך סיפר לנו על אדם בשם בני כהן המנסה להשתלט על אדמות בכפר, הוא מספר שקרים על כי הכפריים מכרו לו אדמה (מסמכים אינו יכול להראות), ומפתה צעירים מובטלים מהכפר לשמור על "אדמותיו" תמורת תשלום זעום. הוא כנראה מיודד עם מפקד עוטף ירושלים, אמיתי לוי, ואפילו הופיע פעם ביחד אתו. א. טען כי בהמלצת מאיר מרגלית פנו לעזרתו של עורך דין, אך ללא תועלת. הבטחנו לברר מה ניתן לעשות ובדעתנו לפנות לעזרתו של ארגון 'יש דין'. 

 במחסום המנהרות היה תור ארוך למדי במסלול המיועד לפלשתינים. למחסום 300 הגענו אחרי שעת הדוחק. לא היו תורים והמעבר היה מהיר.