ארתאח-ג’ובארה-ענבתא, יום ד’, 9.3.05, בוקר משקיפות: רינה צ’, מיכלינה ד’ (מדווחת) ארתאח 7:00 – 7:25 כשהגענו, המתינו בחוץ מכוניות רבות של מעסיקים ומסיעים. ברחבה, תחת גשם שוטף ובשלוליות עמוקות, המתינו לבדיקה אנשים רבים, מחולקים לשישה תורים. לצורך בדיקה הם הוציאו את מסמכיהם ופתחו את חבילותיהם, והכול נרטב בין רגע. תור שביעי השתרך אל עמדת בדיקות המסודרת, המקורה.רוב הפועלים עברו עד השעה 7:20, ואז הוכנסו לרחבה אוטובוסים עם משפחות האסירים.לדברי הפועלים, השער נפתח בין השעה 6:15 ל- 6:30. החיילים טענו שהוא נפתח לפני השעה 6:00. הם הגיעו בשעה 5:30, סרקו את השטח והתארגנו, אך הבודקים, מ”צ, הגיעו מאוחר יותר, כי שתי הקבוצות מגיעות באותו רכב.מאחר שדרך שער זה עוברים בכל יום מאות פועלים, נראה שדרושה התארגנות אחרת כדי לאפשר את פתיחת השער מוקדם יותר. כמו כן, התנאים שבהם נבדקים האנשים, כשעומדים בשטח פתוח, לא סלול ולא מרוצף, הם בלתי סבירים הן עבור הנבדקים, והן עבור הבודקים. המתנה למתקן העתידי איננה יכולה להוות תירוץ לתנאים בלתי אנושיים אלה.ענבתא 9:00 – 9:40שער הברזל נעול כרגיל. נהגי מוניות במקום סיפרו שאין מחסומי פתע בקטע הכביש שבין ענבתא לטול כרם, אך יום קודם היו שני מחסומי פתע בדרך לבית איבא. אחד הנהגים גם סיפר שהתעכב מוקדם בבוקר, במשך למעלה משעה, במחסום פתע ליד שבי שומרון. ג’ובארה 9:50 – 11:50סיור בכפר. שתי נערות ובעלת המכולת סיפרו, שבזמן אחרון הוטל פעמיים עוצר על הכפר. בפעם האחרונה זה היה, ככל הנראה, ביום ראשון. הכניסה לכפר נסגרה ובמשך כמה שעות לפחות אף אחד לא הורשה להיכנס לכפר או לצאת ממנו. באותו אחר הצהריים הייתה בעלת המכולת אצל רופא בטול כרם. היא חזרה בסביבות השעה 19:00 אך הורשתה לחזור לביתה רק אחרי השעה 22:00. עמדות בידוק במחסום: – מערבית (ביציאה אל תחום “הקו הירוק”)- צפונית (במעבר לכיוון טול כרם)- מזרחית (בכניסה לכפר ג’ובארה)בכניסה לג’ובארה לא היו אנשים. חקלאים לא הגיעו, ככל הנראה בגלל הגשם, ואנשים אחרים כמעט שלא מגיעים מאז נאכפת הדרישה לאישורי המעבר לכפר. המעטים שמגיעים הם ילדים, שאותם החיילים מסלקים מתחום המחסום אל מעבר לכיכר הגדולה ולשער הברזל בצד המזרחי של המחסום. ב”בית הקפה” לא היה איש.במשך זמן שהותנו במחסום, נעצרו ארבעה שב”חים. שלושה מהם שוחררו תוך פחות מחצי שעה ורק אחד, שתעודתו נבדקה, נאלץ להמתין לשחרור קרוב לשעה וחצי.בנוסף לחיילי המחסום ומפקדם, היה במקום גם מ”פ ונציג המת”ק.מעבר הפלסטינים בעמדה הצפונית התבצע במהירות. מטרת הבדיקה היתה לא לאפשר לישראלים לעבור לכיוון טול כרם. מפקד המחסום והמ”פ היו נוקשים בפירושם של כללי המעבר, ועוינים ובוטים ביחס לאזרחי ישראל הערבים, גם אם צדקו מבחינת כללי המעבר, עד כדי כך שלא אפשרו לנציג המת”ק לנסות לעזור, דברים שהם בפירוש בסמכותו. כך היה בשני מקרים, להם היינו עדות.1- מכיוון טול כרם הגיע במכוניתו ערבי ישראלי בדרכו הביתה. הוא הוחזר לכיוון טול כרם בטענה ש”כאן אין מעבר לישראלים”. האיש טען שעבר לטול כרם בבוקר דרך מחסום זה, אך החיילים ענו שבדרך זו לא עבר אף ישראלי. אי לכך, “שיחזור בדרך בה עבר בבוקר”. ניסינו להתערב, אך השיחה עם מפקד המחסום ועם המ”פ לא צלחה, קאמיל היה בדיון, ולפני שהספקנו להתקשר למישהו אחר האיש כבר נאלץ לחזור על עקבותיו, בטענה ש”שהותו במחסום מפריעה לחיילים בעבודתם”. המ”פ “יעץ” לאיש לחזור דרך ברטעה. להערתנו שאם מותר לו לחזור משם, אז מדוע לא מכאן, ובכלל – מאיפה הביטחון ששם יעבור, קיבלנו תשובה, ש”יתכן שגם שם לא יעבור”.האיש נשלח מהמחסום תוך “זירוז” בוטה ומשפיל מצדו של המ”פ. לא התאפשר לנו להתקרב אליו בטרם נסע.2- ערבי ישראלי הגיע מכיוון עינב (מזרח) ונעצר ביציאה המערבית לכיוון ישראל. הסיבה – למכוניתו היתה עגלה נגררת, ועליה פרופילי אלומיניום וכמה חלונות. האיש טען שהוא בונה את ביתו ורצה לקנות יותר בזול. הוא ערך את קניותיו באזור קדומים וכעת היה בדרכו הביתה. מפקד המחסום והמ”פ טענו שאסור לו להעביר “סחורה” לישראל. החלונות והפרופילים לא היו בכמות שמעבר לצרכים של בית פרטי קטן מאוד – בסך הכול כמה חלונות וקצת פרופילים. בתחילה דרש מפקד המחסום שיסע לארתאח ויעבור שם, כלומר מפקד המחסום הפנה אזרח ישראלי, שלא היה בשטח A, אל שטח A, האסור לישראלים. האיש סירב להיכנס לשטח A (הוא הרי לא חזר משם) וגם אנחנו מחינו על כך. המ”פ “גילה הבנה”: “אני מסכים אתך. הרי אנחנו לא רוצים ששם יעשו לישראלי לינץ’.”כך או אחרת – מפקד המחסום והמ”פ התעקשו ש”הסחורה” לא תעבור, אלא אם הוא יביא “אישור מהמת”ק”. האיש נראה ממש שבור. נציג המת”ק החליט לעזור לו ופנה לחמ”ל שלו, אך נאלץ לנטוש את הטיפול בנושא לאור פקודתם המפורשת של מפקד המחסום ושל המ”פ. נציג המת”ק ננזף על-ידם בקול על כך ש”התערב” וניסה לעזור! הישראלי חזר לכיוון עינב והחליט לנסות את מזלו במעבר אחר.אישה התלוננה בפנינו, שתעודת הזהות שלה נמצאת בידי החיילים והם מסרבים להחזיר לה אותה. התברר שבבוקר הגיעה למחסום אישה אחרת ובידה תעודת הזהות של המתלוננת. החיילים זיהו שהאישה בתמונה אינה דומה לזו שלפניהם ועיכבו אותה. האישה ברחה. כעבור זמן, הגיעה למחסום בעלת התעודה וחיפשה את תעודתה, שלטענתה נפלה לה כשהיתה כאן, ולא הורשתה לעבור, בבוקר. החיילים אישרו שאכן היא היתה ולא הורשתה לעבור, אך לדעתם היא הסכימה שהשנייה תנסה להשתמש בתעודה שלה. לכן, הם סירבו להחזיר לה את התעודה עד שהיא לא תביא את האישה שברחה. לטענת החיילים, שתי הנשים מתייצבות כל בוקר במחסום ומבקשות לעבור לג’ובארה כדי לעבוד.לאחר התערבותנו, הסברים ועזרה מצד חיילת מ”צ במקום, ודרישה שאו שתוחזר התעודה או שיוזמן למקום מי שאמור לחקור את המקרה, החליט המ”פ להחזיר לה את התעודה.