ארתאח-ג’ובארה-ענבתא, 20.7.05, יום ד’, בוקרמשקיפות: עדנה ק’, דפנה פ’, רינה צ’ (מדווחת)ארתאח סגור. איסור כניסת פועלים פלסטינים לישראל. נמשך כבר שבוע, מאז הפיגוע בנתניה ב- 13.07.05.ג’ובארה 7:05 – תנועה רבה מן הרגיל לשעה זו ביציאה מטול כרם (הסיבה תתברר בהמשך)- גם של הולכי רגל וגם של מכוניות. מספר החיילים הבודקים כרגיל. אחד מהנהגים דיווח למאיה (התפרסם ברשת) על תורים ארוכים מאוד ביציאת רכבים מטול כרם הבוקר.במחסום לכפר ג’וברה מעוכב אחד (שב”ח). מפקד המחסום אמר שיעכבו אותו “כמה שצריך”, ולא היה מוכן לענות כמה זמן. התרענו בעבר שהחיילים במחסום זה, בעידוד ובתמיכת מפקדי המחסום, רואים כתפקידם “לחנך” את השב”חים על ידי ענישה של ריתוקם למחסום. כל מפקד, ולפעמים חייל, מחליט מהו העונש המתאים. וזאת- בניגוד להוראת הפצ”ר שענישה במחסומים אסורה. תפקידם לבדוק ולא להעניש.11:30 – בחזרה מבית איבא יכולנו לראות, לפני שהגענו למחסום, ממקום יותר גבוה, את טור המכוניות ביציאה מטול כרם. ספרנו מעל עשר מכוניות. יתכן שגם משם אי אפשר לראות את כל הטור כי אולי הכביש מתעקל.11:45- במחסום הכפר ג’ובארה ארבעה מעוכבים (שב”חים), שאחד מהם מחכה כמעט חצי שעה. החיילים במחסום אמרו שישחררו אותו בהקדם (וכך עשו), אבל שלושת האחרים מוכרים להם, ולכן יעכבו אותם. כמה זמן? “מותר שלוש שעות”.צלצלנו למת”ק. הבטיחו לטפל. אבל מיד, עוד לפני שהספקנו להגיד ג’ק רובינזון- שוחררו שלושתם. בנוסף- היו שם שלושה ילדים שהוכנסו לתוך קוביית בטון, כעונש חינוכי. מי שהייתה במחסומי ג’וברה לפני כשלושה חודשים ויותר זוכרת את “ילדי המחסום”- ילדים בני 8-13 בערך שהסתובבו כל יום בין המחסומים- התגרו בחיילים, ביקשו אוכל וכסף מהעוברים ושבים וניסו להסתנן לג’וברה. באין עיסוק אחר המחסום שימש להם מקום בילוי ומגרש משחקים. זו עוד תוצאת לוואי של קיום המחסומים. בחודשים האחרונים הם נעלמו, אבל אולי חופשת הקיץ מחזירה אותם שוב. היו שם ארבעה ילדים כאלה. שלושה נעצרו, כאמור, על ידי החיילים. כשטלפנו למת”ק גם בעניינם- שוחררו מייד.12:00- עזבנו את המחסום.צומת ענבתא 7:20-7:35 – שלושה חיילים. בנוסף לבטונדות יש להם גם סככה מאולתרת מרשת הסוואה. אין אף מכונית על הכביש משני הכיוונים. מסתבר שמאז הסגר על טול כרם סגרו את הכביש המוביל לענבתא ולטול כרם בזה שהחזירו את מחסום הברזל (המחסום הצהוב) שהיה שם עד ל”הקלות”, וכך הכביש נחסם פיזית. בנוסף- החיילים בצומת מונעים מכל מכונית להגיע למחסום הברזל. כך שהמצב הוחמר ממה שהיה לפני “ההקלות” והעברת טול כרם לפלסטינים. ועכשיו אין גם אפשרות לעבור ברגל מצד לצד- ממונית למונית. הכביש הזה לא קיים יותר בשביל הפלסטינים. יש לזכור שזה היה פעם הכביש הראשי המחבר את שכם עם טול כרם. זה מסביר את הלחץ על הכניסה והיציאה מטול כרם במחסום ג’ובארה.הגיע אדם, לא צעיר, שיש לו עבודה בכפר המרוחק כשני ק”מ מהמחסום. החיילים אמרו לו לנסוע לג’ובארה. אין לו כסף למונית (שלא לדבר על הזמן). בסופו של דבר התרצו ואפשרו לו לעבור ברגל.