בורין

כפר פלסטיני  בנפת שכם, ההתנחלויות יצהר והר ברכה הוקמו מעל הישוב הפלסטיני, מעט דרומית לשכם, ליד כביש 60, הכביש המרכזי העובר בגדה, אך הכפר מנותק ממנו, ללא אפשרות להגיע אליו עם רכב.

חיים בו כ-4000 תושבים. רובם עוסק בחקלאות ומרעה צאן, למרות שרבים מבוגרי שני בתי הספר התיכוניים ממשיכים ללימודים באוניברסיטה. בהעדר תעסוקה הם עובדים בבניין או יוצאים לארצות המפרץ.

קרקעות הכפר הופקעו מספר פעמים לצורך הקמת התנחלויות ישראליות ובסיסים צבאיים, וכתוצאה מכך התדלדלו משאבי הקרקע והמים של בורין. משנת 1982, יותר מ-2,000 דונם מקרקעות הכפר הוכרזו כ"אדמות מדינה" ולאחר מכן הועברו להתנחלות הר ברכה.

במהלך השנים האחרונות וביתר שאת מאז 2017 נתון הכפר לפעולות טרור כלפי התושבים של בורין מצד תושבי ההתנחלויות יצהר והר ברכה, המאחז גבעת רונן ואחרים שמתבטאים בפגיעה באנשים וברכוש. למרות קרבת החיילים בבסיס צה"ל הקרוב לאחד מבית הספר של הכפר, סובלים התושבים מאירועים רבים של יידוי אבנים, הצתות של כלי רכב ושדות, המדווחים גם בעיתונות.

מניעת המסיק ב-2023 הייתה אלימה מתמיד. חיילים ומתנחלים עברו עם נשק שלוף בין בתי הכפר ודרשו מאנשים להפסיק למסוק בכפר עצמו ובשטחים הפרטיים מחוץ לכפר. המתנחלים פשטו על שטחי הפלסטינים וגנבו יבול. 300 עצי זית של תושבי בורין, ליד יצהר, נעקרו. איבוד הפרנסה מהזיתים גורם לנזק כלכלי ארוך טווח למשפחות החקלאים, ומביא אותם עד לחרפת רעב.

(מעודכן לנובמבר 2023)

מחסום חבלה (1393)

מחסום חבלה (1393) הוקם על אדמות תושבי קלקיליה, על הדרך הקצרה שחיברה במשך מאות שנים בין קלקיליה לעיירה הסמוכה חבלה. מכשול ההפרדה חוצה דרך זו פעמיים וניתק את תושבי קלקיליה מאדמותיהם שבמרחב התפר (בין הגדר לקו הירוק). מתחת לכביש 55 יש מעבר שמחבר בין קלקיליה לחבלה. מכשול חקלאי זה משמש את החקלאים ובעלי המשתלות הפועלים לאורך כביש 55 מהקו הירוק ועל שני צידי דרך הכורכר המובילה למחסום. מחסום חקלאי זה משמש את תושבי ערב א-רמאדין א-ג'נובי (המנותקים מהגדה המערבית), שעוברים דרכו לגדה המערבית ובחזרה לבתיהם. שעות הפתיחה של מחסום חקלאי זה (3 פעמים ביום) ארוכות מהרגיל, כשעה (לאחרונה קוצרו ל-45 דקות), ומתואמות עם שעות ההסעה של ילדי א-רמאדין הלומדים בגדה המערבית הכבושה.

 

מחסום חווארה הוא מחסום פנימי מדרום לעיר שכם, בצומת הכבישים 60 ו-5077 (בין ההתנחלויות ברכה ואיתמר). מחסום זה היה אחד מארבעת מחסומים הקבועים שסגרו על שכם (מחסומי בית פוריכ ועוורתא ממזרח ומחסום בית איבא ממערב). זה היה מחסום להולכי רגל בלבד. כמתנדבות מחסום ווטש, צפינו יום יום במהלך שתי משמרות, בוקר וצהרים, באלפי הפלסטינים היוצאים משכם ומחכים שעות בתורים כדי להגיע לכל מקום אחר בגדה, מהעבר השני לשל המחסום ניתן היה להגיע ליעד רק בתחבורה ציבורית. 
בתחילת חודש יוני 2009, במסגרת הקלות על תנועת הפלסטינים בגדה נפתח המחסום לתנועת כלי רכב. המעבר היה חופשי, עם נוכחות צבאית במגדל השמירה ומדי פעם נעשות בדיקות של רכבים. 

לאחר פלישת החמאס והטבח בשמחת תורה ב 7.10.23 המחסום נסגר לתנועת פלסטינים

העיירה חווארה  שוכנת בנפת שכם בשטח C; היא ממוקמת כ-8 ק"מ מדרום לשכם, ברום של 525 מטר מעל פני הים. תושבי העיירה (כ-7,000 ב-2017) הם מוסלמים, אך השם 'חווארה' משמר כנראה את השם חורון, אזור שהיה נפה שומרונית בימי עזרא ונחמיה.  בסמוך לחווארה נמצאות ההתנחלויות הר ברכה, יצהר, איתמר, וכן המאחז גבעת רונן ומאחזים נוספים. בסמוך לעיירה ממוקמת חורבת אבו איסמאעיל, הלא הוא אברהם אבי ישמעאל (דוח מקאמים בגדה המערבית, עמ' 25-28). בתי ספר בחווארה משמשים כבתי ספר אזוריים לכפרי הסביבה, וכביש 60 המהווה עורק התחבורה העיקרי אל יישובי גב ההר עובר בעיירה. כביש "עוקף חווארה" הנסלל מאז 2021 מיועד להחליף את התוואי הנוכחי שעובר בלב העיירה. מסלול הכביש מתחיל בצומת תפוח (כביש חוצה שומרון) ועובר מזרחית לעיירה. הוא מיועד לשרת את היישובים יצהר והר ברכה שמצפון לעיירה ואת יישובי צפון השומרון.

מאז האינתיפאדה הראשונה יש חיכוכים קשים בין המתנחלים באזור ותושבי העיירה והכפרים הסמוכים. המתנחלים עוקרים עצי זית, משתלטים על אדמות מדינה ואדמות פרטיות של פלסטינים ויוזמים התקפות אלימות ופעולות "תג מחיר" בכפרים ובעיירה. במקרים רבים מיידים תושבים אבנים לעבר רכבי יהודים או כוחות צה"ל, והיו כמה ניסיונות ירי ואף ניסיון לינץ' במתנחלים החולפים ברכביהם בעיירה.

ב-26 בפברואר 2023 תקפו כ-400 מתנחלים את תושבי העיירה במשך 5 שעות והעלו באש רכוש, כגון בתים ומכוניות. הפרעות התרחשו בתגובה לפיגוע ירי שהתרחש באותו יום בעיירה, שבו רצח מחבל פלסטיני שני יהודים תושבי הר ברכה. עשרות מתושבי העיירה נמלטו מבתיהם כדי להינצל מהאש. פלסטיני אחד נורה למוות ועשרות נפצעו, בעיקר משאיפת עשן. גדוד מילואים וצוותי מג"ב שהיו מוצבים בעיירה לא מנעו את ההצתות וחילצו משפחות פלסטיניות מבתיהן רק לאחר שהוצתו. 6 מתנחלים נעצרו ושוחררו כעבור יום. השר האוצר סמוטריץ' הצהיר כי "מדינת ישראל צריכה למחוק את חווארה". מנגד – ארגוני שמאל ומרכז ארגנו הפגנות סולידריות ופעולות תמיכה בתושבי חווארה.

חווארה המשיכה להיות בכותרות בכל החודשים שאחרי: פוגרומים של המתנחלים, פיגועים של פלסטינים וחוזר חלילה, נוכחות מסיבית של הצבא בעיירה, ועוצר דה פקטו של המסחר והחיים במרכז העיר. ב-5.10.23 התרחש פיגוע ירי ללא נפגעים בצומת עינאבוס הסמוך לחווארה, ובעקבותיו הקים ח"כ צבי סוכות במרכז חווארה עוד באותו ערב סוכה, ומאות מתנחלים מגובים בצבא רב חסמו את הכביש הראשי וקיימו בלב העיירה תפילות כל הלילה ולמחרת.  בשבת 7.10.23 החלה מלחמת "חרבות ברזל" בהתקפה של חמאס על יישובי עוטף עזה מול נוכחות דלה של צה"ל. ביקורת רבה ניתכה על הוצאת כוחות צבא מאזור עוטף עזה והצבתם בגדה, ובאזור חווארה והשומרון בפרט, כמגן למתנחלים המשתלטים ומתפרעים. 
 

ב-12.11.23 נפתח קטע ראשון של כביש עוקף חווארה המיועד לתנועת ישראלים בלבד.  כך יכולים המתנחלים לעקוף הכביש החוצה את מרכז חווארה, שהוא העורק המרכזי לתנועה מאזור שכם לרמאללה ולדרום הגדה. לצורך הקמת הכביש הפקיע המינהל האזרחי 406 דונם של אדמות פרטיות של פלסטינים מהכפרים הסמוכים. המתנחלים כרגע אינם מסתפקים בכך, ודורשים לנסוע גם דרך חווארה עצמה כדי להפגין נוכחות ושליטה.

(עדכון נובמבר 2023)

 

מחסום אליהו, המכונה גם "מעבר הפירות", הוא אחד המחסומים העיקריים בין ישראל לגדה.
הוא ממוקם על כביש 55 בין אלפי מנשה לבין הפנייה לקלקיליה ולצופים, יותר מ-4 ק"מ ממזרח לקו הירוק, בגדר ההפרדה, המנתקת את קלקיליה מאדמותיה שמדרומה, ובכך, נשארת אלפי מנשה ממערב לגדר. התוואי של הגדר יצר מובלעת גדולה של שטח פלסטיני ממערב לגדר - מרחב התפר.  
המחסום הזה, קילומטרים ספורים מעבר לקו הירוק, מיועד "להתיישבות הישראלית באיו"ש ולאוכלוסיית מרחב התפר".
המחסום מנוהל על ידי חברה אזרחית. עוברים בו בעיקר רכבים ישראלים הנבדקים ביציאה לישראל, רכבים של ישראלים ערבים מעוכבים מדי פעם, ונבדקים ביסודיות במתקן מיוחד.
גם פלסטינים עם היתר מיוחד לאדמותיהם שבמרחב התפר מורשים לעבור בו, ברגל, ולעיתים ברכב.

 

המחסום לפלסטינים בלבד. הוא המחסום העיקרי למעבר פועלים מצפון הגדה. פועלים בעלי אישור כניסה לעבודה בישראל וגם לעוברים לצורכי מסחר, רפואה ולביקור אסירים. ניתן לעבור את המחסום אך ורק ברגל. 
המחסום ממוקם מצפון לכביש 557 ומדרום לטולכרם. מופעל בידי חברת אבטחה אזרחית, שעות הפתיחה: בין 4:00 ל-19:00 בימי חול.
ב-2007 כחברות מחסום ווטש התחלנו להגיע אליו לפני פתיחתו ב-4 בבוקר ולדווח על התנאים הקשים והתורים הארוכים והדחוקים של פועלים. הפועלים שעוברים ממשיכים את דרכם בהסעות לעבודה לרחבי ישראל.
בתקופה הראשונה לפעילותו עברו כ-3000 ואח"כ 5000 איש כל יום. 
בגלל מספר קטן של עמדות בדיקה ועיכובים שרירותיים לפרקי זמן ארוכים ב"חדרים" פועלים חששו לאחר להסעה. פועלים יוצאים מביתם ב-2:30 בלילה כדי להיות בין הראשונים.

היום עוברים 15,000, והמעבר מהיר יותר. עדיין פועלים יוצאים מבתיהם מוקדם מאד כדי להספיק להיות מעבר למחסום בשעה 7 בבוקר
במתחם צמוד קיים מסוף להעברת סחורות בהיקף מסחרי, בשיטת גב-אל-גב.

 

מחסום התאנים
ממוקם על כביש 557, ממזרח לקו הירוק ולצומת מעבר שער אפרים (כביש 444).
זהו מחסום שמאפשר ​​​מעבר לכלי רכב, פתוח 24/7 בכל ימות השנה.
הוא משרת את האוכלוסייה הישראלית כולל זו המורשית להיכנס לשטחי הרשות הפלסטינית.
בנוסף, כמו בכל המחסומים המשרתים ישראלים, מותר למעבר זרים המחזיקים בדרכונים בינ"ל המוכרים ע"י מדינת ישראל.
במקרים חריגים בלבד יאושר מעבר של אוכלוסייה פלסטינית דרך מעבר תאנים, לדוגמה, בתקופה שהצבא החליט לא לפתוח את השער החקלאי של הכפר פרעון, נאלצו החקלאים להגיע עד מחסום זה כדי הגיע לאדמותיהם שבמרחב התפר .

 

מחסום פנימי בלב הגדה, בצומת כביש 60 וכביש 505 (חוצה שומרון), ממזרח להתנחלות תפוח.
מחסום זה הוא "הגבול" שסימן צה"ל בין צפון הגדה לדרומה, בהתאם למדיניות הבידול בין שני חלקי הגדה שהונהגה מאז דצמבר 2005.  במחסום עוברים כלי רכב והולכי רגל המחליפים רכב בצומת.

במחסום זעתרה מסלולים נפרדים לישראלים ולפלסטינים. במסלול לישראלים אין בודקים ומסלול לפלסטינים בודקים. התור מתארך ומתקצר חליפות. המחסום, הפתוח 24 שעות ביממה, מאויש חלקית על-ידי הצבא. בדיקת העוברים במחסום נעשית באופן אקראי.

 

 

המחסום נמצא מדרום לכפר ענבתא, בצומת של כביש 60 (המוביל לשכם בכניסה לשטח A), עם כביש (57, 557 , 5576) הפונה מערבה לכיוון ההתנחלות עינב ומחסום היציאה מהגדה – תאנים.
עד 2010 נהגנו לצפות בצומת ולדווח על הטורים הארוכים שנוצרו בגלל בדיקה אטית של הרכבים בשני הכיוונים.