סיכום

מדי שבוע מפרסם OCHA(Office for the Coordination of Humanitarian Affairs – Occupied Palestinian Territories) דוח "הגנה על אזרחים" – עובדות, עובדות בלבד – דוח יבש אך מדאיג.  רוב תוכנו כבר ידוע לנו בעקבות פעולתנו, אך הנתונים נראים מכוערים במיוחד כאשר הם מוצגים מול העיניים.  "אלימות המתנחלים נמשכת ללא הפסקה בעונת מסיק הזיתים," 17 מקרים, לעומת 11 בשבוע הקודם; מבצעי חיפוש ומעצר – 80; 10 צווי הפסקת בנייה באזור C.  וכן הלאה.  הכיבוש נמשך בעוד העונות מתחלפות ושוב מתחלפות.  מתנחלים גונבים זיתים, תוקפים פלסטינים, אך אין אזכור לתפקיד המנהל האזרחי המרשה, או אינו מרשה לפלסטינים להגיע לעצי הזיתים שלהם או מונע מהם למסוק ללא כל סיבה: שלושה מתוך ארבעה הימים המותרים על פי ההיתר שקיבלו תושבי דיר שארף למסוק למרגלות התנחלות שבי שומרון.  ההשפלה וההטרדה של הכיבוש נמשכת, עונה אחרי עונה.

13:00-13:40  שער חבלה 1392

השערים נפתחים בזמן, והיום הם פתוחים לרווחה, התערובת הרגילה של עגלות רתומות לסוסים ולחמורים, משאיות גדולות, טרקטורים, וכו' ממתינים לתורם משני עברי גדר ההפרדה בעוד החיילים – מילואימניקים – אינם ממהרים כלל ולעיתים קרובות מוצאים את עצמם מפטפטים אחד עם השני במרכז שטח ההפרדה.  בנו הבכור של הירקן משוחח עם חייל, – ברור שהוא מכיר אותו – בעברית רהוטה, אך כעבור מספר דקות הוא שואל, במבוכה, "האם מותר להכנס?"  אין איש מלפניו, אין סיבה שלא ימשיך לכיוון גדר ההפרדה, אך הכרות ארוכת טווח עם נוהלי הכיבוש גרמה לפלסטיני הצעיר לחשוש, אפילו מפני חייל שככל הנראה נהנה לנהל אתו שיחת חולין.

רכב המר מגיע, מרעיש במנועו ומבצע סיבוב ראוותני במרכז שטח ההפרדה – מביא, כנראה, אוכל ושתייה.  החיילים עומדים כעת ובודקים פלסטינים, או מסמנים לרכבים לעבור, או מפנים הולכי רגל לבדיקה בבוטקה מבטון בעוד הם אוחזים בידיהם שתייה קרה (ונשק, כמובן).  בינתיים שלושה חיילים ישובים על רכב צבאי אחר העומד כבר ליד השער החקלאי, מסודרים יפה על מכסה המנוע, אוכלים ארוחת צהריים…

13:30  טנדר לבן ללא כל סימני צבא מגיע, סרן יוצא ממנו ולוחץ ידיים עם כל החיילים, ואנו שומעים אחד מהם אומר, "הגיע המת"ק."  אחרי שאמר שלום לכל החיילים, ק., המת"ק, ניגש אלינו לפטפט.  הוא מסכים כי הלחץ בבוקר בשער 1392 הוא נורא, ומציין כי הוא כבד במיוחד בימי א' בבוקר (רצוי כי מחסום ווטש יהיה נוכח).  מאוחר יותר אנו שומעים מבעל המשתלה שקצין זה, בשונה מרבים מעמיתו במת"ק, נמצא הרבה בשטח ומנסה להבין מה קורה – או, כפי שק. סיפר לנו, עוקב אחרי אנשי המילואים אשר לא תמיד יודעים מה עליהם לעשות.

כאשר אנו עוזבות, מוזיקה בוקעת מתוך רכב ההמר, שם החיילים אשר סיימו לאכול נראים מוכנים למנוחת צהריים

14:55  שבי שומרון

אנו לא מצליחות להגיע למחסום בכביש מס' 60.  יש תור ארוך של רכבים פלסטינים.  במילים אחרות, מחסום, מחסום פעיל, שוב חי וקיים בחלק זה של העולם.  ויש לשאול, הכיצד?  מחסום לכיוון צפון, לג'נין, מעבר לכפרים פלסטינים רבים וגם, כמובן, בכיוון היישוב חומש ש"התנותק."  האם יש שם בעיות?  מי יודע…

15:30  ענבתא – אין הרבה תנועה, והיא זורמת.

15:45  ג'וברה.  אחרי ששאלו אותנו היכן אנו גרות – "שבי שומרון?", שואל חייל, ואנו עונות ב"לאו" החלטי – הוא קורה למפקדת, סג"מית צעירה.  כן – חידוש.  לעולם לא ראינו אשה בתפקיד כזה בצה"ל משך כל שנותינו במחסום ווטש.  גם היא מבקשת לדעת היכן אנו גרות, ואיפה היינו.  אחר כך היא פותחת את השער ואנו ממשיכות ל….

16:00 ארתאח

פלסטינים החוזרים מן העבודה ממשיכים לזרום דרך הקרוסלה שתמיד קטנה מדי, נעלמים בתוככי המסוף, ויוצאים במהירות בדרכם הביתה.  מצב רוחם הטוב של הפלסטינים, ברכותיהם הלבביות, מדהימים אותנו כל פעם מחדש.

שלטים חדשים – חדשים לנו, לפחות – מקשטים את המסוף וגדר ההרפדה.  שלטים אלה מיועדים בוודאי למשקיפות מחסום ווטש:  "מתקן בטחון.  אסור לצלם."  כך מציגים מסוף כאילו היה בית סוהר…ואנו תוהות האם השלטים עם "ברוכים הבאים לישראל" עוד תולים בפנים, כפי שהיו כאשר הבניין נפתח לראשונה.