3:45 – אירתאח

על אף החשיכה השוררת ניתן לראות את הנשים המתקבצות בנפרד מהגברים, סמוך לפתח המוביל אל הרחבה המגודרת שעוברים בה בדרך אל הבידוק. כמו כן, ניתן לראות כי השביל אל הפתח הזה דליל יחסית וכל הזמן מגיעים עוד ועוד אנשים. ב-4:15 השביל כבר מלא אנשים ומתחיל להיות צפוף.

מאחר וב-4:20 טרם החל הבידוק הלכנו לכיוון היציאה מהמחסום. המאבטח ברחבת החניה אמר שהוא לא יכול לדבר איתנו אבל הוא ילך לברר מדוע לא התחילו בהכנסת האנשים. הוא חוזר ואומר שעכשיו הבודקים בתדריך ועוד 5 דקות הוא יסתיים.

4:25 – כריזה בקול נשי מורה ל'בודקים לצאת עכשיו'.

4:35 – מתחילים להכניס אנשים.

4:36 – ראשוני העוברים מגיעים לרחבת החניה.

גבר פונה אלינו ומספר שהוא מאזור ג'נין ומבקש לפעול למתן אפשרות לעבור דרך ברטעה.

חזרנו אל נקודת התצפית על הכניסה למיתחם וראינו כי יש גברים הנדרשים לחלוץ נעלים. עם זאת, לא ראינו אנשים אוחזים בחגורות ביציאה.

אנשים דיווחו כי פועלות 3-4 עמדות בדיקה.

5:05 – בעמדת הבדיקה שמספרה 14 הבודק מזכיר לנו את התפקיד המהותי שיש למחסום – מישמוע ושליטה לשם שליטה. בטון תקיף כמעט תוקפני הוא מורה לממתינים: לא רוצה לראות פה באמצע אף אחד. שיהיה מסודר. תזוזו אחורה' (ורק חסר לנו ה'אירג'ה לווארה' כדי לחשוב שאנחנו בחווארה). 'רוצים להיכנס היום? אז תפסיקו לעמוד ככה. תעמדו מסודר'.

נשים הנכנסות לישראל מספרות שהן עובדות הקטיף עגבניות ברעננה; גברים הממתינים במכונית אמורים להמשיך לעבודה בבנין ברמת-השרון.

אחד האנשים פנה אלינו בבקשה לדאוג כי יותקנו סככות בצד הכניסה למחסום.

סה"כ אנשים עוברים מהר והרחבה בה הם ממתינים לנהגים/מעסיקים מתמלאת ו'גולשת' אל מעבר למיתחם המגודר, על איי התנועה, שולי המדרכות. ועוד מעט יתפתח על שפת הכביש מול הכניסה 'מיתחם מזון' – מישהו העמיד שולחן ועליו מיכל מים (לקפה?) ועל החומה מודבקות כרזות זרחניות של משלוחי פיצה, כשר למהדרין בהשגחת הרב של שבי שומרון.

שאלנו אנשים איזה סוגי מזון הם יכולים להביא איתם. דבש אסור, קרח אסור, מאכלים מבושלים שהבודקים לא מכירים – אסור. מותר: בקבוק שמן זית קטן.

6:00 – עזבנו.

6:20 – אייל

גם כאן אנשים גודשים את השטח שמחוץ למיתקן, ממתינים לנהגים/מעסיקים. אנשים מגיעים גם עם כלי עבודה.

לשאלתנו, עונה אדם מעזון-עטמה כי הגיע למחסום ב-4:45 ויצא ב-5. הוא אומר כי אנשים רבים מגיעים מוקדם מאד כי יש פעמים שהליך הבדיקה איטי. היום הוא היה מהיר ולכן יש כל כך הרבה אנשים בשטח. האיש מלין בנימת השלמה על סגירת המעבר מהכפר, כי קודם היה מגיע ברבע שעה לפתח תקוה והיום הוא נאלץ לעשות עיקוף. ובכלל, 25 שנים הוא עובד בישראל, מגיל 13, ומ-1991 החל להידרש לאישור.

6:30 – עזבנו.