אבו דיס/ ואדי נאר יום ו’ 14/5/049:00-11:30 משקיפות: מגדלנה ח,ברברה, רוחמה ו + אורחים מברלין אבו דיס – שקט. לא ראינו צבא. מעט תנועה. בפישפש אנשים עוברים באין מפריע ואדי נאר – 3-4 חיילים כשהגענו. נתנו למוניות לעבור חופשי לשני הכיוונים. לקראת סוף המשמרת הגיע ג’יפ נוסף עם חיילים. מעט מאוד תנועה של מכוניות ושל הולכי רגל. בדיקת המכוניות הייתה אקראית. החיילים ענו לשאלותינו בחוסר רצון. לא הייתה עצבנות.במהלך המשמרת ראינו משפחות עוברות בלבוש חגיגי ברגל את המחסום. כנראה, שכולן הלכו לחתונה שהתקיימה בחברון. לקראת סוף המשמרת ראינו מונית אחת שנבדקה ונוסעיה הורדו. הנוסעים (הורים ושלשה ילדים קטנים) היו גם הם בלבוש חגיגי והלכו לאותה חתונה (של אחות הבעל), לבעל תעודת זהות של השטחים, לאישה תעודה כחולה אך גם היא גרה ברמאללה. מפקד המחסום החליט לא לתת לאישה לעבור כי ‘לבעלי תעודות כחולות אסור לעבור לשטחים’. לא עזרו תחינותנו ותחינותיהם של בני הזוג. לא עזרה העובדה שהיא ממילא גרה בשטחים ושהחוק נועד בעצם ליהודים. פנינו למפקד האחראי בטלפון והוא הבטיח שיבדוק את העניין וינסה לאפשר את המעבר. פניה ראשונה שלו לממונים עליו הולידה תשובה שלילית. פניה נוספת שלו לסמכות גבוה יותר הולידה המתנה ארוכה. בשלב מסוים האישה בקשה לקחת את התעודה ולחזור לביתה. מפקד המחסום אמר לה: ‘אני יודע שתנסי להיכנס לשטחים בדרכים אחרות, את לא באמת רוצה לחזור הביתה ולא נתן לה את התעודה’ – מילכוד 22. פניה חוזרת למפקד האחראי אפשרה לה לקבל בחזרה את תעודתה ולחזור הביתה. סיימנו את המשמרת ואמרנו תודה לחיילים. הפלסטינית שמעה זאת וכעסה עלינו. שוב מקרה קטן שאפילו אותו לא הצלחנו לפתור. יצויין שבאותו זמן עמדה לידינו משפחה שגם לה לא נתנו להיכנס לשטחים באותו נימוק. בשקט, בשקט המשפחה נצלה רגע של חוסר תשומת לב ועלתה על מונית ונסעה בשלום. ככה זה.