א-רם קלנדיה19/5/2004 בוקר משקיפות: נטע ע, ליטל י (דווחה) כשהגענו ב 6:45 לא-ראם הכל היה שקט והתנועה זרמה במהירות.שני חיילים ניגשו אלינו בנפרד, וכל אחד מהם טען שהוא מפקד המחסום ודרש שנזוז אחורנית. התעקשנו שאנו שם ברשות והם יכולים לפנות למפקדים שלהם. אחד אכן התקשר בקשר ושמענו כי נאמר לו שאין שום בעיה עם שהותנו שם. לאחר מכן עזבו אותנו לנפשנו. לקראת 7:00 כבר התארך התור לכדי רבע שעה המתנה אבל טופל ביעילות יחסית, תוך הפרדת התורים בין גברים לבין נשים, ילדים ומורים. לכולם (כולל ילדים קטנים) בדקו תיקים.בהמשך הגיעו מוניר, סגן מפקד הפלוגה ולאחריו גם בני, מפקד הפלוגה, שסייעו במקרים אחדים, למשל זקנה עם שק גדול שהייתה ללא תעודות אבל אשרו לה לעבור.בערך ב 7:15 הגיעה גם המשטרה הכחולה שבדקה רשיונות רכב. בקלנדיה התנועה זרמה בשטף. במחסום עמדה חיילת מילואים שדברה בנימוס יוצא דופן לנשים. שיבחנו אותה על כך, והיא אמרה ששקלה אם להצטרף אלינו או להתנדב למילואים ו”לפעול מתוך המערכת” ובחרה באופציה השנייה. היא הציעה לנו ללמוד מנשים בירוק ולקנות את לב החיילים ב בקולה וחטיפים. הסברנו לה שתפקידנו לתעד ואיננו נוהגות להציע קולה לא לחיילים ולא לפלסטינים. שאלנו אותה מה קורה בשעות אחר הצוהריים והיא אמרה כי הילדים מנסים לטפס על החומה בעזרת סולמות, ועד שהם ילמדו כי יש כאן גבול הם יצטרכו ללמוד בדרך הקשה של כדורים לרגליים…מתן, מפקד המחסום, שהוא מאוד סימפטי גם כלפינו וגם כלפי הפלסטיניים ניגש אלינו וביקש כי לא נעבור צפונית למחסום משום שלפני כמה ימים נעלמו נשות המחסום לכמה שעות והקפיצו את הצבא לחפש אותן. האם מישהי יודעת על מה מדובר?בינתיים ניגש אלינו פלסטיני שנתפס – הוא מורה משכם שמלמד בחזמא וניסה לעבור מסביב. לקחו לו את תעודת הזהות לבדיקה. דברנו עם מתן שהבטיח כי אחרי בדיקת התעודה ייתנו לו לעבור (לא ידוע לנו אם אכן נתנו לו בסוף לעבור למרות שהוא משכם)עזבנו ב – 8:30