חזרה לדף חיפוש דוחות

בית איבא

מקום או מחסום: ירושלים
צופות ומדווחות: דפנה א',נעמי ק',אסתי צ',מיכל פ'
09/01/2005
| בוקר

בית איבא, יום א’, 9.1.05, בוקר משקיפות: דפנה א’, נעמי ק’ , אסתי צ’ (מדווחת) אורחת: מיכל פ’ 8:45 המחסום ריק. בני 17-14 לא עוברים! אין שום אפשרות לעבור בלי הורים! גם פה כמות לא שגרתית של חיילים, בעיקר קצינים מגדוד נחשון. בעמדת המעוכבים נער בן 16.5, ללא הורים, תעודתו נבדקת.שמונה מוניות הפועלות בין שכם למחסום עברו את הקו המפורסם. חשבו לתומם שהיום המחסום “פתוח” ו”הרשו” לעצמם קצת יותר חופש, לעבור טיפה’לה את הקו. החיילים לקחו את התעודות של כולם והורו להם להסיע את המוניות לכיוון קוצ’ין, במעלה הדרך, ליד מפעל הממתקים. רחוק מן העין. ראיתי חייל עם חבילת אזיקונים שחורים וחבילת פלנליות נחפז לדרכו, שאלתי אם קרה משהו ולאן הוא רץ. הוא הופתע והשיב ששום דבר, אך עקבתי אחריו וראיתי שהוא נכנס לג’יפ עם עוד שניים לכיוון המוניות. ניסיתי לעקוב מרחוק. היה קשה לראות. שאלתי את המ”פ מה קורה. הוא השיב ששום דבר מיוחד, שהתעודות הוחזרו להם ושהם יכולים לנסוע. אלא שעברה יותר מרבע שעה והם לא זזו. קצת מוזר, כי זו לא בדיוק עמדה נוחה לקליטת נוסעים. מבודדת למדי ורחוקה מן העין. בחור צעיר שיצא משכם והבחין בהתעניינות שלנו במוניות עצר וביקש לספר ולפרט לנו מה קרה. ממנו שמענו את עניין לקיחת התעודות, מה שהחיילים אישרו ואת כל הפרטים האחרים. הבחור, יליד בית-עומרין, גר ברמאללה ועובד בירושלים עם אריק אשרמן [רבנים לזכויות אדם]. הגיע כדי להצביע בבית עומרין. הוא גם סיפר לנו שהחיילים שואלים את העוברים במחסום למי הם מצביעים ואם הם מצביעים לאבו-מאזן. התפלאנו ושאלנו את קצין המת”ק, שענה שזה סתם מתוך סקרנות תמימה. הערנו להם שעדיף ורצוי שלא ישאלו. הם קיבלו את ההערה. הסתובבה “אגדת מחסום” בין החיילים, שלכל מי שמצביע לאבו מאזן יש על האצבע סימן. בשעה 10 מתחילים להגיע יחסית הרבה אנשים שירדו מהסעות שונות, עוברים די מהר, התעודות בקושי נבדקות. גם לא התיקים. על הציר בין בית איבא לחווארה מעט מאוד מכוניות.

  • ירושלים

    צפה בכל הדיווחים למקום זה
    • ירושלים אינה רק הר הבית והעיר העתיקה, שהם לב ליבו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בתום מלחמת ששת הימים, עם סיפוח מוניציפלי של רוב השטח שנכבש, שטחה זינק מ-6.8 קמ"ר ל-70 קמ"ר! ונכללו בה 28 כפרים סמוכים, שהיו קשורים בטבורם לאל- קודס במשך שנים רבות. תושבי הכפרים סיפקו סחורה חקלאית לשווקי העיר, נשענו על מוסדות השלטון והמשפט המרוכזים בה, למדו בה והגיעו אליה לטיפולים רפואיים, לקניות, לתפילות, ולחגים הדתיים.
      עשרות שנים מאוחר יותר, התברר שישראל נגסה יותר משהיא יכולה לבלוע. הכפרים גדלו והתרחבו, הפכו לשכונות מרובות תושבים והיטו את המאזן הדמוגרפי של העיר.כ-100,000 פלסטינים עוברים מדי יום במחסומי ירושלים 
      קראו על המצב בעיר מאז הקמתו של ארגון מחסוםווטש ועד היום בדף המידע שלנו ירושלים | העיר האסורה​.

      משמרות התצפית של מחסוםווטש מסיירות בשלוש גזרות מרכזיות של "עוטף ירושלים": מחסומי צפון ירושלים (כולל קלנדיה), מחסומי מרכז ירושלים (כולל מחנה פליטים שועאפט ומחסום הזיתים) ומחסומי דרום ירושלים (כולל בית לחם ומזרח גוש עציון). בעיר המזרחית עצמה אנו מסיירות בכמה אזורי מתיחות ובהם סילואן ושיח' ג'ראח ובמשך חודש הרמדאן גם בעיר העתיקה ובשעריה.
      מאז מלחמת 7.10.24, אין כניסת פועלים פלסטינים לירושלים, העלייה להר הבית מוגבלת גם לתושבי העיר עצמה, והעיר העתיקה ריקה ממסחר ואדם. 
      מעודכן לינואר 2024


      תמונה ללא תיאור

לתרומה