בית איבא, יום א’, 9.1.05, בוקר משקיפות: דפנה א’, נעמי ק’ , אסתי צ’ (מדווחת) אורחת: מיכל פ’ 8:45 המחסום ריק. בני 17-14 לא עוברים! אין שום אפשרות לעבור בלי הורים! גם פה כמות לא שגרתית של חיילים, בעיקר קצינים מגדוד נחשון. בעמדת המעוכבים נער בן 16.5, ללא הורים, תעודתו נבדקת.שמונה מוניות הפועלות בין שכם למחסום עברו את הקו המפורסם. חשבו לתומם שהיום המחסום “פתוח” ו”הרשו” לעצמם קצת יותר חופש, לעבור טיפה’לה את הקו. החיילים לקחו את התעודות של כולם והורו להם להסיע את המוניות לכיוון קוצ’ין, במעלה הדרך, ליד מפעל הממתקים. רחוק מן העין. ראיתי חייל עם חבילת אזיקונים שחורים וחבילת פלנליות נחפז לדרכו, שאלתי אם קרה משהו ולאן הוא רץ. הוא הופתע והשיב ששום דבר, אך עקבתי אחריו וראיתי שהוא נכנס לג’יפ עם עוד שניים לכיוון המוניות. ניסיתי לעקוב מרחוק. היה קשה לראות. שאלתי את המ”פ מה קורה. הוא השיב ששום דבר מיוחד, שהתעודות הוחזרו להם ושהם יכולים לנסוע. אלא שעברה יותר מרבע שעה והם לא זזו. קצת מוזר, כי זו לא בדיוק עמדה נוחה לקליטת נוסעים. מבודדת למדי ורחוקה מן העין. בחור צעיר שיצא משכם והבחין בהתעניינות שלנו במוניות עצר וביקש לספר ולפרט לנו מה קרה. ממנו שמענו את עניין לקיחת התעודות, מה שהחיילים אישרו ואת כל הפרטים האחרים. הבחור, יליד בית-עומרין, גר ברמאללה ועובד בירושלים עם אריק אשרמן [רבנים לזכויות אדם]. הגיע כדי להצביע בבית עומרין. הוא גם סיפר לנו שהחיילים שואלים את העוברים במחסום למי הם מצביעים ואם הם מצביעים לאבו-מאזן. התפלאנו ושאלנו את קצין המת”ק, שענה שזה סתם מתוך סקרנות תמימה. הערנו להם שעדיף ורצוי שלא ישאלו. הם קיבלו את ההערה. הסתובבה “אגדת מחסום” בין החיילים, שלכל מי שמצביע לאבו מאזן יש על האצבע סימן. בשעה 10 מתחילים להגיע יחסית הרבה אנשים שירדו מהסעות שונות, עוברים די מהר, התעודות בקושי נבדקות. גם לא התיקים. על הציר בין בית איבא לחווארה מעט מאוד מכוניות.