ענבתא,בית איבא,צומת גית 12\5\2005 משמרת אחה”צ הגר ק., טל ב., אילת + נדים. תקציר: פלוגת “חרוב” חדשה. המ”פ סרן ר’ תיפקד בתור מפקד המחסום ובהחלט לא גרם לנו להתגעגע לת’.עומס קרוסלות קל. עומס רכבים מנבלוס מערבה קשה מאד. צומת ג’ית – 50 מכוניות מצפון לדרום. 13:35 – ענבתה מחסום 4 חיילים. בדיקת רכבים מהירה ואקראית. בשני הכיוונים אין מכוניות ממתינות ו/או אנשים. מכוניות ישראליות לא נכנסות. רכב ישראלי אחד נשאר במקום ונהגו עולה על מונית ונוסע לכיוון טול כארם. בית איבא פלוגתו של ת’ עזבה. פלוגה חדשה מאיישת המ”פ – סרן ר’. הרושם ממנו חיובי. 13:50 – מעוכב אחד – אזרח ישראלי. שוחרר אחרי חצי שעה. רגלית – אין עומס חריג בשני הכיוונים. תחבורתית – ממערב אל נבלוס 6 משאיות + מסחרית אחת. מנבלוס מערבה עומס גדול מאד.דווחנו על המתנה של שעה עד שעתיים. נהגי המשאיות, לעומת זאת דיווחו על המתנה קצרה יותר. אחרי “תצפית ותחקיר” שעשינו מעמדתנו המרוחקת נוכחנו שנהגי המשאיות (שרובם, או לפחות חציים) מן המחצבה המקומית, מאפשרים אחד לשני ל”גנוב” את התור והנוסעים ה”אזרחיים” בפרטיות, מוניות ואוטובוסים “אוכלים אותה” ונשארים בתור יותר זמן. בדרך הטבע גם הבידוק שלהם אורך הרבה יותר זמן.במסלול האמצעי עוברים רכבים “הומניטרים” – או”ם שמום וכאלה. ואילו המסלול השלישי, המרוחק ביותר, מיועד לנסיעה בכיוון ההפוך. ניהלנו “דיונים” עם ר’, איך ניתן לקצר את זמן ההמתנה.לדבריו המסלול האמצעי חייב להישאר פנוי לצרכים הומניטריים – מה שעל פניו נשמע הגיוני ונוסף על כך רוב החיילים חדשים ב”מקצוע” ועדיין איטיים. אבל הבטיח שישתדל לשפר.בעמדת הבידוק של הקרוסלות – חייל אחד גס במיוחד, צועק, נוזף, ומתרגל ת”ס עם העוברים. מתקשה להתמודד עם העובדה שאלה שעומדים עכשיו מולו, הם לא אותם שעמדו לפני דקה ולפני שעה ו”עוד לא למדו” את הנוהל. ר’מרגיע אותו. היות והעסק בסה”כ “רץ” בקצב סביר החלטנו לא לנדנד יותר מדי.14:26 – עמדת בידוק הרכבים מנבלוס מערבה מתוגברת ומתחילה לפעול קצת יותר מהר ואילו הקצב ממערב – מואט.14:48 – טלפון למוקד הומניטרי. א’ יחזור.14:40 – נציג מת”ק – ד’– אותו קלטתי רק אתמול בחווארה, עומד כל זמן שהותנו במקום בתוך הבודקה של בידוק הרכבים היוצאים משכם. פניתי אליו מיוזמתי ובזמן שדיברתי איתו נדחף איזה חייל ודרש לדבר איתו קודם. זזתי הצידה ולפי מה שקלטתי החייל הנחית עליו צנזורה נוקשה בנוגע אלינו. אח”כ המשכתי את השיחה איתו שכמובן לא הניבה כלום למעט האשמתו את הפלסטינים שהם רבים מדיי ובגלל זה העומס. 14:45 – החייל גס הרוח ממשיך לצווח ולצרוח.15:00 – מיניבוס מלא נוסעים ביציאה מנבלוס. המתינו שעה בתור. התעודות נבדקות בצ’יק צ’ק דרך חלונות הרכב בלא להוציא את הנוסעים מן הרכב. נראה שהעסק מתחיל לזוז.15:00 – ברגע זה אין כל עוברים רגלית.15:15 – א’ מת”ק חזר אליי. איננו יכול להתערב בסדרים אבל הבטיח לבדוק שוב אם ניתן לתגבר את האיוש.15:33 – נוסעי האוטובוס הזה, ממנו הורדו הצעירים, עברו בידוק מהיר וחזרו אליו אחרי שהמתין להם במרחק 50 מטר קדימה – המתינו חצי שעה. מהנ”צ שלי על טור הרכבים הממתינים לכוון מערב אני מצליחה עכשיו לראות את המכוניות האחרונות אי שם במרחקים – מה שאומר שהתקצר בהרבה15:40 – בית איבא מאחורינו. עוד כמה דקות נעבור שוב על פניהם של חלק גדול מהאנשים שעברו שם לפני שעתיים… 15:50 – צומת ג’ית – 50 מכוניות ממתינות מצפון לדרום. ממזרח למערב אין מכוניות. מ”שיקולי בטחון” עצרנו במעלה הדרך אחרי הפנייה ימינה, דרום מזרחה… שטח שליטה של פלנגות מתנחבלי קדומים … נדים ואני מתים מפחד ואילו שתי שותפותינו אשר, מן הסתם עוד לא טעמו מנחת זרועם ויריקותיהם של אדוני הארץ מתעקשות ללכת לצומת “לראות מה קורה.” הודעה שהגיעה באותו רגע ממאזין לרדיו על “ילד שנלכד בחווארה עם אקדח” קטעה את הויכוח ושכנעה את כולנו להמשיך לחווארה מייד אחרי שהודענו לראאד על החסימה בצומת ג’ית והבטיח שיבדוק.