בית איבא-ג’ית, יום ב’, 8.8.05, בוקר משקיפות: רחל א’, לאה א’, אלה ל’, עדנה מ’ (מדווחת) 7:15 ענבתא: אין מחסום דרכים בצומת לפיכך נסענו לעבר המוט הצהוב המורד. שם כמקדמת דנן חונות המוניות המצפות לנוסעות ונוסעים. וגם דוכן הקפה כבר שם. לא נראו אוטובוסים. לנהגי המוניות אין היום טענות, פרט למסירת המידע על מחסום “המשתלות” במזלג הפונה לעבר דיר שאראף.7:45 המזלג: מחסום דרכים שרק שלושה כלי רכב מצפים לעבור בו. עקפנו והמשכנו.8:00 בית איבא: איחדו את הנקודה שבה בודקים את כלי הרכב הבאים משלושה כיוונים שונים: ממערב – טור ארוך מאוד, ממזרח (כל מה שיוצא משכם) טור ארוך מאוד, ומדרום – כל מה שבא מכוון קוצ’ין-צארה. אמנם בנקודה זו יש יותר חיילים אבל ההתנהלות אטית מאוד, הבדיקות קפדניות. לשאלתנו את מפקד המחסום אם אי אפשר לייעל ולהפריד (כמו שהיה בעבר), הוא מושך בכתפיים: “אין מה לעשות”.במעבר הולכי הרגל התנועה זורמת ללא עיכובים. במתקן המעוכבים ילד-נער שעם בואנו נעצר. לדברי מפקד המחסום “ניסה להעביר חומרי חבלה”. בדיבור שלנו עם הילד-נער (עם מעט הערבית של רחל) אמר שהוא משכם, שהעביר “מולוטוב, בום בום”. מפקד המחסום ניסה להבינו יותר דרך פלסטינים דוברי עברית, וזכה להבין שהחומר (שני בקבוקי קולה קטנים מלאים עד מחציתם בחומר דלק שעמדו בפינה ) היו מיועדים לדוד-בן דוד שאמור היה לפגשו בצד המערבי. לקחנו את שמו המלא. מפקד המחסום אמר שישחררו את הילד כשיעצרו את ה”דוד-בן דוד”. בדרכנו חזרה היו עוד מחסומי דרכים עד למזלג (אולי חיכו לדוד בן דוד?).רחל טיפלה בנושא נהגי המוניות (ניסיון לעזור להם מול נהגי האוטובוסים בעזרת עו”ד ישראלית) ובמעוכב, שגם לו היא רוצה לנסות לעזור בעזרת אותה עו”ד.9:00 ג’ית: מחסום דרכים, אבל ללא תור. סבנו על עקבינו ונסענו הביתה.