8.15 ג'ית פתוח לכל הכיוונים.

8.20 בית איבא

אין הרבה תנועה לכל ומכל הכיוונים.

בעל המחצבה הגדולה נפטר אתמול והמחצבה סגורה.

אנו צופות על מחסום המכוניות ממגרש החניה בפניה לקוצין . ביציאה מהעיר אין כרגע מכוניות.

 בכניסה אנו סופרות 5 . החמישית עוברת תוך 7 דקות.

8.55 ברגע הגיענו למחסום הולכי הרגל מתנפל עלינו חיל ללא דרגות או מכשירי קשר ומפקד עלינו לצאת מהרחבה. אנו מסרבות בנימוס רב .הוא טוען שאנו מפריעות לו ושיקרא למשטרה, אנו מבקשות ממנו שאכן יעשה זאת. הוא מאים שיסגור את המחסום וכשאנו אומרות לו שאסור לו לעשות זאת ,תשובתו: אתן אומרות לי איך לנהל את המחסום שלי?!?! אנו אומרות שהוא צודק ואני שולפת את הטלפון שלי בהפגנתיות….החיל שטוען שהוא מפקד המחסום אינו סוגר את המחסום אלא מזעיק את מפקדו סגן במילואים שיודע שמותר לנו לעמוד שם, שיודע שאסור לסגור מחסום, שיודע שמותר לצלם ומבהיר כל זאת לחיל המצית בחוסר חשק מופגן.

בסככת המעוכבים שני נהגים. אחד מהם נהג מונית "ספישל" מוכר לנו. נהגי ה"ספשילים" חונים תמיד מחוץ  לתור המוניות הרגיל במין מגרעת בכביש המוביל למחסום.הם אינם מפריעים לתנועה ואינם צעקנים כמו הנהגים מעברו השני של המחסום. כבר בהגיענו למחסום התלוננו שמאתמול אוסרים עליהם לעמוד שם ואף מאימים עליהם. מסתבר שהיום המ"פ בא ולקח את תעודותיו ומפתחותיו של אותו נהג ושלח אותו לסככת המעוכבים ל 4 שעות. שוחחנו עם הקצין מפקד המחסום שהיה מודע לבעיה אך טען שאינו יכול לשנות את הוראות המ"פ. הגיע עוד נהג ספשיל שבא במיוחד לדבר עם המת"ק על אותה בעיה. ט' המת"ק אמר שאין מה לעשות. אך המפקד בכל זאת מיוזמתו שחרר את נהג המונית המעוכב. יותר מזה לא יכולנו לעזור. גם הנהג השני שוחרר.

נשארנו עוד קצת כדי להפגין נוכחות. בסך הכל המחסום מתנהל בהשפעת אותו מפקד (לא זוכרת את שמו) בשקט וביעילות עד כמה שאפשר.

9.50 יוצאות בדרך לענאבתא