ב-10.00 הגענו לצפון בקעת הירדן, למאהל של שני האחים מוחמד, שלא כמו רבים משכניהם, הם לא בדואים. מוחמד הגדול (הבכור, אל כביר), והצעיר ממנו מוחמד הקטן (אל זע’יר). מול המאהלים שלהם הוקמה התנחלות משכיות. הם מתגוררים בשכירות, על אדמה שהבעלים הפרטי שלה מתגורר בעיירה הסמוכה טובאס. שתי המשפחות מרובות נשים וילדים, הילדים נראים מוזנחים למדי ותנאי המגורים מינימליים. הם מתפרנסים מעבודות מזדמנות בהתנחלויות, ממכירת טלאים בעונה והנשים מייצרות ומוכרות גבינות מחלב צאן. שולי בר וחנה בר”ג (פעילות מחסוםווטש) לקחו על עצמם בזמנו את הטיפול בביסן, בתו הנכה של מוחמד הבכור. היום היא מסוגלת, הודות לניתוח וטיפולים שעברה בבתי חולים בארץ, להתנהל בעזרת סדים והליכון, אבל מעדיפה לעיתים לזחול.

מהיום שהוקמה התנחלות משכיות (כהיאחזות נח”ל ב-1982) התעמרו תושביה בקהילות הרועים, שמרביתם בדואים. המטרה, הלא מוצהרת – לגרשם. לא רוצים לראות ערבים מול העיניים, אמרו פעם. לאחרונה התרבו ההתקפות של מתנחלי משכיות על הרועים אשר יוצאים למרעה בגבעות ובמורדות מדרום להתנחלות. בחסות הצבא המתנחלים מגרשים משם את הרועים ומתנכלים להם באלימות. סופר לנו שיום קודם תקפו מתנחלים את העדר, הרגו כבשה וגרשו אותם מההר.

פעילי תעאיוש וארגונים אחרים מלווים את הרועים כמעט מדי יום ביומו. ללא הליווי יגוועו הכבשים מרעב ותיפגע אנושות הפרנסה של הרועים.

עלי, בנו של מוחמד הגדול ואחיה למחצה של ביסן, כבר יצא למרעה כשהגענו. אביו הסביר לנו איך להגיע אליו ויצאנו לדרך, ביום שמש חורפי ומקסים. טיפסנו על הרים, החלקנו (על התחת) במורדות תלולים לוואדיות והלכנו מספר קילומטרים עד שמצאנו אותו. עלי החליט להתרחק ממשכיות מזרחה, משום שנוכחותנו שמשה לו כמטריית הגנה. נשארנו בקרבת העדר על ההר עד 13.30 ואף מתנחל לא נראה בשטח (אולי בזכות נוכחותנו).

לאחר מכן  ערכנו כמה ביקורים במקחול, אצל נאג’יה ואצל רימא שילדה לפני חודש.

אחר הצהריים נסענו לפסאיל. ב-17 בינואר בעיצומה של סופת גשמים, הרס המינהל האזרחי של המדינה הכי מוסרית את ביתם העלוב של עבּד ותחריר וחמשת ילדיהם. אפילו את שמיכת התינוקת בת 4 החודשים קרעו מעליה. מאוד הפתיע אותם שהאב השבור ממרר בבכי, לאחר שהוא וילדיו נותרו חסרי גג, נתונים לחסדי שמיים. ראו דוח על כך.

יומיים אחרי ההרס הביאו בומה ענבר, נורית פופר וצביה שפירא (השתיים פעילות מחסוםווטש) ציוד חירום בסיסי למשפחה – אוהל, מזרנים, שמיכות, תנורי חימום וצעצועים. את הדברים מימנו מנדיבות ליבם של חברים שתרמו להם.

בינתיים המשפחה לא התאוששה עדיין. הם לנים באוהל עשוי ניילון דק המחדיר קור ומים. מחר יעברו למשכן מוגן יותר. הכל הרוס מסביב, רהיטים וכל המטבח זרוקים בחוץ. כל הדברים החדשים עדיין מאוחסנים אצל השכנים עד שיעברו למשכן החדש. הם ביקשו גם כסף, הילדה הגדולה לא הולכת לבית ספר כי אין לה נעליים.

בתחושות קשות עזבנו עם דמדומים. יום לאחר ביקורנו נאמר לנו שנציגי המינהל האזרחי הגיעו שוב, צילמו את המשכן החדש ואמרו להם שתוך זמן קצר יבואו להרוס גם אותו. נראה שהם מחכים ליום סוער במיוחד..