הבוקר אספתי את בן ציון א’ ברכבי ונסענו ללוות את מ’ והדוד שלו ר’ ברעיית העדרים ליד התנחלות חמרה בצפון הביקעה. 

יצאנו מביתו של מ’ למרעה ב 6:45, בדרך העוברת מעל המאחז הלא חוקי של משה ומוריה שרביט. ראינו את משה עם העדר שלו צופה בנו כמה מפלסים מלמטה. המשכנו עם העדרים לכיוון מצפה לייבו ואף מעבר לו, כאשר אנו מקפידים ללכת כל הזמן במפלס העליון, כפי שהורה הצבא לרועה מ’ בפעמים קודמות. התקדמנו עד למקום מרעה עשיר, דרומית מערבית לחמרה. קיווינו שמשה לא יזעיק את הצבא כדי ששוב יגרשו אותנו באמתלת שטח צבאי סגור (עם או בלי צו חתום). עבר בשקט, בתוספת מזג אויר מעט סתווי, אפשר לומר שעבר מרעה טוב (למעט העובדה שמ’ הרגיש לא טוב וחזר הביתה רכוב על חמורו כשהוא נראה חולה).

בדרך חזרה צפינו על המאחז של משה, שהולך ומתרחב ומתהדר בעוד יחידות בנויות. כמו כן ניצפתה משאית עצומה יוצאת משם אך לא הצלחנו לראות מה היא פרקה.