מוקדש בכאב והוקרה ליוחנן דרום
ליווינו את ברהאן בח’לת מכחול, יום חורפי נעים, גבעות מתחילות לצמח, נוף נפלא במבט מעל ההרים, ממזרח הכפרים הירדנים וההרים שאחריהם, וממערב הגבעות הצבעוניות לפי מצב השמש המעוננת. מדרום ההתנחלות רועי ולידה המאהל של אבו סקר. וסביבנו 3 הבסיסים הצבאיים שמקיפים את האזור.

עבר בוקר שקט. ובדיוק כשהגענו חזרה למאהל התחיל גשם זרזיפים. בהמשך ירדו עלינו טיפות ענק כאילו כל טיפה יש לה כוונה. מצד אחד זה משמח את הרועים. גשמי ברכה, מצד שני הקור לא טוב לתקופת הלידות. אבל זה החיים. היכ אל-דוניה, ילחש כל רועה. מתחילים כבר לראות את הטלאים החדשים. שיהיו בריאים.

הצטרפה אלינו למרעה הרועה הקטנה מן הגיא. דוגמנית הבית שלי.

הכבשים מסוגלות לאכול בלי הפסקה, חוזרות מהמרעה לאבוסים העמוסים קליפות שקדים וקצת תבן, ומים והולכות לנוח.

היום עובר עלינו כולל דיבור על מותו של יוחנן דרום השבוע בזמן הליווי. העצב עליו ממלא את הלבבות של כולנו. שתינו המלוות, רחל א ורחל א מכירות אותו משיחות טלפון והתכתבויות ווצאפ ואילו ברהאן יוסף וסמאהר מכירים אותו כאבא, חבר, שהם מעריצים. ר’ האינסטגרם של מחסום ווטש (machsom.watch) בעניין. קשה לתאר כמה הוא השפיע על הרועים ועלינו.