המון המון מכוניות בכל אשר נסענו.

כביש עירון (ואדי ערה) היה פקוק מאד מאד, ולבסוף הסתבר שהייתה בדרך תאונה.

הכביש העובר בקציר ומוליך אותנו למעלה, משופץ ומשופר, מזופת ומסומן וכנראה גם מואר כשמחשיך. כביש ברמה גבוהה, ממש כביש כבוש.

הגענו למחסום טורה רק בשעה 5.

חדשות: מכולת האשפה הייתה כנראה מרוקנת, אבל מסביב…אשפה “קלה” מפוזרת.

כמה צעירות ממתינות בסככה, שחלק מהקרשים שהונחו על ה”ספסל” כבר מצאו את דרכם לרצפה , ליד הלכלוך שהצטבר שם כבר שנים.

מכוניות נכנסות למחסום ועוברות, מכוניות יוצאות מהמחסום, אלה אוספות כמה נוסעים ואחרות מורידות בחורים שנכנסים. כמו בטורה, הכל שקט, ממש “מרקם חיים”.

מחסום יעבד (דותן)

מבט כללי על מחסום ברטעה שעברנו: המון המון מכוניות חונות בכמה מגרשי חניה: הגבעה ממש זרועה רכבים עומדים. בפתח כל מגרש יש אוהל שבו ,ככל הנראה, גובים דמי חניה.

 צידי הדרך למחסום יעבד מלאים שלטים ממוספרים. נראה כאילו מוכן למי שמותקף או נתקע בדרך לסמן את מיקומו המדויק.

במחסום קיבלו את פנינו בהצעה לעמוד מאחורי האבנים הגדולות, בצד הפנימי של המחסום, והזכירו לנו את הפיגוע שהיה לפני זמן לא ארוך. – דאגו לשלומנו.

הרבה מכוניות פלסטיניות עוברות במחסום בלי שום עצירה או ביקורת. הכל כל כך שיגרתי, “כאלה הם החיים כאן”, ולפתע הפתעה: למרות הכמות הגדולה מאי פעם של אזהרה לישראלים לא לעבור  את המחסום לשטח הפלסטיני, ראינו לפחות מכונית אחת עם מספר ישראלי, עוברת לכיוון יעבד אולי אפילו ג’נין.

בצידי הדרך עודרים בחלקות הטבק, ובעלי החלקות ממתינים במכוניות נאות לסוף העבודה.

בעיקרון, בכל הדרכים שעברנו, המון מכוניות עם מספרים צהובים מובילים פועלי – ככל הנראה – בחזרה הביתה.

חזרנו למחסום ברטעה. במגרש התחתון יש כבר כמה מקומות חניה פנויים. פועלים שחוזרים הביתה יורדים בשרוול, לא כל כך רבים. 

בסיבוב שפונה למחסום ברטעה עומד שוטר שלהרגשתנו רווית הפקקים גורם לעוד פקקים.   

בדרך לעיר ההולכת ונבנית, חריש המון המון מכוניות ממוספרות בצהוב של מעסיקים שמובילים את פועליהם למחסום, הביתה.

 להבדיל מכל מה שאנחנו שומעים ורואים שקורה ברצועת עזה, כאן הכל נראה כמו שמחת חיים שוקקת פעילות.