ג’בארה-א-ראס –ענבתא, יום ב’ 27 בנובמבר 2006, בוקרמשקיפות: שרה מ., נורית ו-ל (מדווחת)אורחים: ליאור, דברה, ניקול – שני סטודנטים מאוניברסיטת ת”א ומורה שנרשמו בפעולות ההסברה. ג’בארה07:50 המחסום ריקא-ראס 08:00 בשער הראשון (שער הילדים) אחד החיילים החליט להפעיל עלינו נוהל פלסטיני וביקש תעודות זהות ובדיקת המכונית של נאדים. הבהרנו לו שזה לא מקובל, וכך גם העיר לו חייל שהיה איתו במשמרת. הרי סימני הזיהוי של מחסוםwatch היו גלויים לעין. לא ממש היה עם מי לדבר מרגע שהחליט “להסתלבט” עלינו. לא נכנסנו לוויכוח כדי לא לבזבז זמן.במחסום עצמו היו מונית ואוטובוס מכיוון טול כרם. בדיקת האוטובוס נמשכה 12 דקות. מנועי מעבר: גילאי 16-35 מג’נין. ניצלנו את הריקות וה”שלווה” לפתוח את המפות ולהסביר לאורחים את האזור ואופיו של המחסום, ובכלל זה הבעיות שהיו בעבר בהעברת אוטובוס הילדים.יצאנו דרך הכפר א-ראס בדרך המורשית לפלסטינים שנסללה בתרומות הארגונים הבינלאומיים, ובנקודת ההתחברות לכביש הראשי הבהרנו בהמחשה את בעיית כבישי ה”אפרטהייד”. כן הדגשנו את העובדה שלאורך הדרכים הראשיות אין בשילוט שמות של הכפרים הערביים.ענבתא10:50 מנועי מעבר – גילאי 16-35 מג’נין. במחסום צפיפות יחסית של כלי רכב, בעיקר ביציאה מענבתא. ספרנו 14 כלי רכב.הייתה רק נקודת בדיקה אחת לשני הכיוונים ובה 3 חיילים. מספר הולכי רגל המתינו בין הבטונדות הצרות.מדדנו זמן למכונית הרביעית בתור עד לעמדת החיילים –8 דקות.הבהרנו לאורחים את פני האזור ו”תכליתו” של המחסום, וכן הדגשנו את התהליך הזוחל של בנייתו, חיבורו לחשמל ובניית הבטונדות להולכי הרגל. עוד הזכרנו שוב את הבעיה של נהגי המוניות מהכפרים שבסביבת שבי שומרון הנאלצים לבצע עקיפה ענקית, לבזבז זמן ודלק ולהמתין בתור כדי להגיע לחניון בית איבא.תגובת ליאור, אחד האורחים: איזה בזבוז נורא.( הרי יכלו להשקיע בבניית האזור, שיפור החקלאות ומפעלים משותפים).11:25 יציאה מהמחסום