ג’בארה-ענבתא, יום א’, 19.2.06, אחה”צ משקיפות : אילה ס’, נור ב’, סוזן ל’ (מדווחת)תקצירהיום הוא היום שלאחר כניסת הפרלמנט הפלסטיני, המונהג ע’י החמאס, לתפקיד.העיתונות שלנו כבר סיפרה לנו שקשרינו עם הרשות הפלסטינית עומדים לפני”צמצום” החל מיום א’. איך ישראל מגיבה לניצחון המחשמל של החמאס, נעשהברור ביותר במשמרת של היום. גישת ה”לחץ” נעשית מוגדרת ומובנת, שכןהשלכותיה פזורות סביבנו. ” לחץ…… הפעלת כוח מתמשכת ע’י גוף אחד עלאחר ; הפעלה של לחץ פיזי, נפשי, חברתי וכלכלי”.ג’בארה13:20 – אנו מתברכים ע’י שלט צהוב חדש, בעברית ובערבית, באדיבות מנהלתקו התפר של משרד הביטחון, המזהיר שאין במקום מעבר למי שאינו ישראלי. עשינו דרכינו למחסום הדרומי, בו נדרשנו בבוטות להציגתעודות זהות. אנו מציינים שאנו עושות דרכנו רק אל שער הילדים, או פועליהחקלאות, הנמצא בקצה הכפר, שכן אנו רוצות לדעת אם הוא עדיין פתוח, כפישהובטח. אין תשובה, ובמקום זאת נלקחות תעודות הזהות שלנו, מועברות מחייל לחייל. אנו יוצאות מן המכונית, זועמות, דורשות לדעת מה הולך כאן. המפקד,סמל, חוזר עם תעודות הזהות בידו, ואומר שרק נהג המכונית יכול להיכנסלכפר. קיימת רשימת “משקיפים” שרק שם אחד נמצא בה, ולאיש זולתו אין”אישור”. מרגיז, אבל אין זה מוזר לטבעו ה”מרובע” של הכיבוש, החייליםבלבלו בין נושאים, ועדיין יכולים להפעיל את שליטתם כדי למרר את חיינו.אין אנו מדברות על נסיעה במנהרה שמתחת לכביש ההפרדה (שעבורה נדרש באמתאישור) . אנו מדברות על נסיעה לכפר – כפר על קו התפר. החייל מאובן, ורקכמה טלפונים לאחת מחברותינו, שהתקשרה ל”חלונות גבוהים”, ריככה אותוואפשרה לנו להגיע לשער מעט לפני 14:00 .13:57 – אין אף רכב צבאי או חייל בטווח ראיה. וכל השערים המייצריםכביכול את המעבר הזה, סגורים ומסוגרים. שער זה נראה שלא נפתח מזה זמן.כשעמדנו לעזוב, התקרב אוטובוס, עצר ליד ביתה של המורה, שהוא הבית האחרוןבכפר, והקרוב ביותר לשער, הוריד את המורה, ואנו משוחחות גם עם המורה וגםעם הנהג הכועס. שער זה מעולם לא היה פתוח אחרי השעה 13:00 , והנהג היהרוצה שיהיה פתוח אפילו עד 15:00 . מדוע לא שונה דבר, הוא שואל, באמתמדוע?ענבתא14:30 – הטור הארוך של כעשרים מכונית בכיוון אחד, וכ- 10 בכיוון האחר,בנוסף לקבוצה של מוניות ממתינות, מדיפים ריח של צרות. נאמר לנו שאנשיםיכולים להיכנס לטול כרם, אך אינם יכולים לצאת ממנה. “סגר”, ” מכלאה” במלואעוצמתה. במשמרת זו ראינו יותר מכוניות חוזרות על עקביהן מן הממשיכותבדרכן, ובשני הכיוונים. סמי-טריילרים ענקיים מתווכחים ממרומי תא הנהגשלהם עם החיילים למטה, המאלצים אותם להסתובב ולחזור בשטח תמרון קטןלהחריד. המקום כמרקחה. כוחות גדולים ולחץ מתמיד מופעל על האוכלוסייה.אפילו מכונית מרצדס בעלת לוחות זיהוי ממשלתיים מוחזרת לאחור מהמחסוםלטול כרם.פעמיים נראה חייל עובר דרך טור המכוניות, כדי לאפשר לרכב האמר להתקדם,למרות שקיים מרחב נסיעה גדול בינו לבין המכוניות הממתינות בסבלנות. עבורןזו בערך שעה שלמה מההצטלבות עם כביש ההפרדה אל המחסום שליד מגדל התצפיתהצבאי – המציג כעת את דגל ישראל ממרום הצריח שלו.למרות שאנו עונדות תגים של מחסום-ווטש, אנו נדרשות להזדהות בתעודותינוכשאנו מתקרביות אל שלושת החיילים (י’ כנראה בפנים מכין קפה – אנו מעולםלא ראינו אותו, אך הוא כנראה רואה אותנו). תגובתנו מהירה ותקיפה. “אנחנומחסום-ווטש, אינכם יודעים מי אנחנו”? והשטח נרגע.14:40 – ג’יפ ישראלי מנסה לעבור את המחסום בכיוון לטול כרם. החייל פונההפעם אלינו (דווקא אלינו) : “אינך יכול, אינו יכול, נכון”? הוא משיב.הג’יפ חוזר.מכונית עם שלט “עיתונות זרה” על חלונה, נעצרת לידנו. “האם תהיה אינתיפאדהחדשה”? אנו נשאלים ע’י הנהג הפלסטיני. מתוך השיחה מתברר שהם מבינים את כלה”לחץ” המופעל כעת, ושיופעל בשבועות הקרובים לקראת הבחירות בישראל.תעודות זהות רבות נבדקות, וחוזרות ונבדקות, ראשית ע’י חייל אחד, ואחר כךע’י חברו. מצד שני, הרבה תעודות זהות (בעיקר של נשים) אינן נבדקות כלל.במילים אחרות, הבדיקה שיטתית, קשוחה ואיטית, כשהאיטיות נובעת מן הצורךלעסוק במקביל בהולכי רגל ובמכוניות, בעמק זה שהיה נעים ושליו, וכעתגיהינום עלי אדמות (ג’הנם)15:30 – מחסום פתע ליד שלט של חברת בניה פלסטינית.אלמלי עיקולי הכביש ועצי הזית הנקיים והעשירים בפריחה ירוקה, יכוליםהיינו לראות מחסום זה מענבתא, כה קרובים המקומות. ג’יפ עומד לרוחב הכביש.ארבעה חיילים בודקים מכוניות בכיוון ממנו באנו. מתקרב אלינו נהג מיני-ואןכועס. לקחו ממנו את תעודות הזהות שלו ושל נוסעיו. דבר לא זז. הם מחכים.אנו שואלים את החיילים מה קורה, ומקבלים תשובת בית-ספר ידועה : הם כאןמזה ארבעים דקות, והמיני-ואן לא נמצא כאן זמן רב, אבל “בודקים”.ברגע זה מתקרב ג’יפ מן הצד הנגדי. סגן מקבל יפה את פנינו, ואז אומר לנושאין אנו אמורות לדבר עם החיילים, ושאנו מפריעים להם. בתשובה אנו שואלותמה קורה עם הבדיקה, וכו’, ומדוע מחסום זה נמצא מיד מאחורי ענבתא. “אין ליקשר עם ענבתא”,