ג’בארה-ענבתא-בית ליד, יום ג’, 28.2.06, אחה”צמשקיפות: פתחיה ע’, רחלי ב”א, חנה כ’ (מדווחת)אורחות: עמית, גלית ג’בארה14:00 – אין אנשים רבים במחסום. פארס – סבל העגלות איננו מורשה לעבוד במחסום, והוא חסר-פרנסה. ההסבר שנתקבל ממפקד המחסום הוא שפארס מהווה סיכון בטחוני. שכן פארס הוא כל-יודע: גלוי לפניו שמו של מפקד המחסום (!), והוא אף יודע מתי מתחלפים המשמרות (!). מן הסתם עליו לנדוד לגלות רחוקה, ושם לא לראות (מתי מתחלפות המשמרות) ולא לשמוע (את שמו הפרטי של המפקד). יתרה מכך, נמסר לנו בשקט כי פארס סייע להעביר מה שאסור להעביר. מן הסתם יש להודות לכוחות-הביטחון על ש”מבוקש” רב-מרגלים כמוהו עדיין מהלך חופשי. מהמוקד ההומניטרי נמסר שהם אינם יכולים לעזור, מכיוון שסבלות-עגלות איננה ברשימת המקצועות החופשיים המותרים ע”פ החוק. מתברר כי המחסומים המאולתרים יוצרים בעיות מיוחדות ונוספות. העדר מתקנים לבדיקה גופנית (מגנומטר) מצדיק, כביכול, בדיקה משפילה מרחוק של חשיפת אנשים במרכז השביל לעיני כל, כאשר המפקד טוען שניתן עקרונית לחשוף גם נשים. המפקד הצדיק בפנינו את מנהג המקום להורות מרחוק על ידי סיבוב אצבע לפלסטינאים העוברים במחסום להפשיל את חולצתם ולשלשל קמעא את מכנסיהם במרכז השביל. כאשר שאלנו לגבי כבודם של אותם אנשים, אם לא ניתן לבקש להעמיד משהו שיחצוץ בעד הפומביות, הובהר לנו שהמפקד-החייל שיציע הצעה כזאת עלול להיות לצחוק. בינתיים, תושב באר-שבע שנתבקש לחשוף את בטנו או אף למטה מן החגורה התקומם בכעס ובעלבון. המפקד הבהיר שגם תעודה כחולה איננה מונעת חשיפה: תמורת מספר שקלים ניתן לזייף כזאת. דין אחד לאזרח ולתושב, בתנאי שהוא ע..י. נמסר לנו גם על מפתחות שנלקחו לארבע שעות (8.00-12.00) מנהגי המוניות, משום שהתקרבו קירבה יתרה לחיילים. ענבתא14:55 – שיירת ענק של כחמישים מכוניות (צילום מצורף: השיירה בענבתא). ביניהן – משאית עמוסה אפרוחים. חם מאד. מפקד המחסום מבהיר שאסור להעביר סחורה, והוא עונה באדישות “שימצאו בעצמם איזה דרך אחרת, אני – לא מעניין אותי”. לדבריו, הפלסטינים אשמים בכך שאין-תזוזה “הם עושים בלגן” (צילום: הולכי רגל בענבתא, דווקא שומרים על הסדר). התקנות הנוכחיות: מטול-כרם: עוברים רק מבית-ליד, צפרין ושופא. לטול-כרם: כולם – כאשר יש אישורים. סחורות – יוק. זמן המתנה: הולכי רגל שיוצאים מטול כרם– מחצית השעה. מכוניות: יוצאות – שלוש שעות. נכנסות: שעתיים. לאחר שיחות טלפון למוקד ההומניטרי – התור התקצר פלאים. זה אפשרי כנראה.צומת בית-ליד15:45 – שוב מחסום מאולתר ומאחוריו תור של כארבעים מכוניות לצפון. נהג מונית, שגר בכפר הסמוך ומוניתו ריקה, מתקדם ומבקש שיאפשרו לו לנסוע לכפרו, והוא מועבר לסוף התור. נוסעים שירדו מהרכבים והחלו ללכת ברגל מועברים לסוף התור. סדרת-החינוך של צה”ל נאכפת על הפלסטינים, “מתי הם ילמדו? מתי הם ילמדו?”. מורים שחוזרים רגלי מן הכפר הסמוך לכפרם מתבקשים בכל תוקף לחזור למכוניותיהם שאינן. במוקד ההומניטרי מנמקים ומדווחים שהייתה תקרית – שאי אפשר לפרט אותה – ומעכשיו התור יתקצר. זה לא התרחש. מסרנו לפלסטינים את מספר הטלפון של המוקד ההומניטרי כדי שיתלוננו, והם התבקשו להזדהות תוך מסירת מספר תעודת-הזהות. כצפוי, הם חששו וויתרו על התלונה.