ג’ואברה-ארתאח-ענבתא, יום ג’, 3.5.05, בוקר צופות: רותי כ’, שלומית ס’, מיה מ’, נטע א’, אלינוער (מדווחת) 6:15-7:00, 8:30-9:30 ארתאח (מיה, שלומית, נטע) – סגר מוחלט, חיילים נמצאים במתחם אבל אין יוצא ואין בא.ג’ובארה (רותי, אלינוער) – השער לג’ובארה סגור (פותחים לי כדי להיכנס), אין בכלל יציאה מטול כרם וכניסה ויציאה מג’ובארה ואליה, חוץ מהאוטובוסים של בית הספר. אחד מנהגי האוטובוס מתלונן שהחיילים פוקדים עליו לצאת ולסגור אחריו את השער. בשיחה עם א’ מהמת”ק (מאוחר יותר) הוא מאשר שזאת ההוראה, והסיבה “ביטחונית”. איך מתווכחים עם ההסבר הקדוש הזה? הסגר הוא בניגוד להודעות שזה עתה שמענו ברדיו על סיומו. בטלפון למת”ק מאשרת חיילת מנומנמת שבג’ובארה הסגר נמשך. את ההסבר נקבל בעת שהותנו השנייה במקום, בחזרה מבית איבא. אבו חאתם עדיין לא במקום, נמצא בטירה, שם מת אחיו המבוגר ממנו.ענבתא – בחזרה מבית איבא (8:30) אנחנו חונות בכניסה לכביש ענבתא, ליד הבטונדות. יש שם מחסום “פתע”, ותור עצום של מכוניות משני הכיוונים. לדברי נהגי המוניות בבית איבא זה ארבעה-חמישה ימים הדרך הזאת חסומה לגמרי בין שלוש לשבע. כעת החיילים מעבירים את התנועה לסירוגין משני הכיוונים.בצד הדרך ערמת אשפה גדולה של ארוחות צבאיות – החיילים מבטיחים לשלומית לפנות את הבושה. בחזרה בג’ובארה (9:00-9:30) – ליד המחסום הצפוני (טול כרם) חבורה של חיילים ואנשי מת”ק, כולל קצינים. א’ מהמת”ק מספר שהסגר בגלל “התרעה חמה”. ידוע בביטחון שמחבל חמוש מסתובב בשטח, כבר ראו אותו כמה פעמים והוא הצליח לחמוק. סמל (מפקד המחסום) מספר שאתמול הוא “ירה עלינו” – על המוצב הסמוך לשער ארתאח. הסקפטיות הרגילה שלנו קצת מתערערת נוכח התכונה הרבה במקום. מכל מקום, מאז הבוקר הקלו קצת על התושבים ויש יציאה וכניסה מוגבלת מכל הכיוונים – לדברי א’, הוא האחראי על ההקלות.