ג’וברה, ענתבא, יום ראשון 18.06.2006, אחה”צמשקיפות: עליה ס. ואליקס ו. (מדווחת) ג’וברה 1224 בהתקרבנו לג’וברה ובסמוך לשער הכניסה לכפר, אנו רואות חיילים בעמדה המאוישת היחידה בצד השני. אין איש שם ואיש לא מגלה ענין בנו, אנו פותחות את השער ונוסעות ישר לא-ראס. יש שני רכבים מהצד הצפוני וקבוצת צעירים שמתקרבת מכוון ג’וברה. הם מגישים את תעודות הזהות שלהם ומחכים באזור מוצל קמעה תחת עץ זית בודד. אני שואלת חייל אם ישנן הגבלות והוא עונה ‘לפעמים’- לא ברור אם כוונתו ללפעמים היום? מדי פעם? בחלק משעות היום? החיילים מתנהלים בנועם ומחליפים מספר מילים חביבות עם הפלשתינאים שעוברים, התנהגות שונה מזו שקראנו עליה. אנו מבחינות בגדר (גדר תיל כפי הנראה) שמוקמת במרחק קילומטר מג’וברה משני צידי הדרך. ענבתא 1319 לא יאומן! בקושי אפשר לחנות ויש רכבים גם מעבר למקום שבו אנו חונות. אנו סופרות 25 רכבים לכוון טול כרם/ ג’נין. הצד השני קצת יותר ‘טוב’ רק 18 רכבים נראים לעין. נשים וילדות עוברות כמעט ללא תשומת לב לתעודות הזהות שלהן, את הגברים בודקים. כרגיל יש כראבעה חיילים כאן בענבתא אך היום הם לא יעילים באופן מיוחד. בעיקר אחד מהם בצד הדרומי, הוא עושה את המועט שבמועט ע’מ לאפשר מעברם של הפלשתינאים. הוא משוטט הלוך ושוב ומבזבז יותר זמן בלצעוק על אנשים לחזור לעבר הקו המדומה, הוא גס ביותר ותנועות ידיו משפילות למדי. 1329 הרכב הראשון עובר סוף סוף – המפקד עובר לצד זה ומזיז דברים. הוא והחייל הנוסף מערימים אבנים ע’מ לסמן לאנשים היכן הם ‘אמורים’ לעמוד. מולנו מכוון טול כרם/ג’נין תור הרכבים הוא אינסופי. אנו מתקשרות ונאמר לנו שהענין יבדק. בשובנו אל הרכב שלנו אנו רואות רכב האמר מגיע. הנהגים מתלוננים, ובצדק, באשר לזמן ההמתנה הממושך במחסום אחר מחסום. יש כבר עוד יותר רכבים ממתינים בצד זה, הרבה מעבר למקום שבו חנינו.