11.10 – בשער שומרון כ-10 פלסטינים עומדים ומדברים עם המשטרה, במסלול שנכנס לגדה. כניראה שנתפסו כשב"חים והם מוחזרים לגדה. מכיוון שהכביש כביש אפרטהייד ואין עליו  תנועה פלסטינית, הם ייאלצו לצעוד כ-10 ק"מ עד אל עזריה – הישוב הפלסטיני הראשון מנקודה זו.

11.30 – מעלה אפרים – לא מאויש אך אנו רואות חיילים מסתובבים במרומי הפילבוקס וחייל שמנסה לגרש זבובונים  ליד עוקב המים.

מפי פעילות של ה- Jordan Valley solidarity–  ב-14.6 היו הריסות בתים בפסאיל בתואנה שהאנשים יושבים על אדמות מדינה. 18-19 בתי מגורים ו-3 מבנים נוספים (לצאן) נהרסו במרכז הישוב. כמו כן ניתק המנהל האזרחי את כבל החשמל והמים אל הבתים הללו והאנשים נותרו ללא מים וחשמל.  103 איש, מתוכם 69 ילדים נותרו בשמש הנוראה , חסרי קורת גג. הצלב האדום הגיע הרבה לאחר ההריסות ועשה הערכה של הנזק , ובסופו של דבר סיפק עזרה רק ל-2 משפחות. העזרה מתבטאת ב-אוהל ,  4 שמיכות, מזרנים, גז ו…שמפו. לטענת הצלב האדום אותם אנשים אחרים לא היו בבית, או לא היו רשומים, בעת ההריסות…הפעילים שהיו שם בזמן ההריסות אמרו שבמהומה שהתרחשה אי אפשר היה לספור את האנשים, אבל היו שם הרבה אנשים – בטח לא 2 משפחות בלבד. ראו וידיאו על ההריסות.

במשכיות אנחנו מבחינות בדגלים חגיגיים המתנפנפים בשכונה החדשה שהתווספה להתנחלות – כניראה חוגגים חנוכת בית, ומייד צץ לו לצד השכונה החדשה אוהל ענק חדש – עוד שכונה ? בפעם הבאה כדאי לעלות לבדוק.

14.10 – מחסום תיאסיר –  איך שאנו עוצרות, כ-100 מ' מהמחסום, יורד אלינו מפקד המחסום ושואל "אתם יודעות את החוקים?" אני מסבירה לו שאחרי חמש שנים במחסום זה אני יודעת, השאלה היא אם הוא יודע. הוא לא מתנגד כאשר אני ואורחת עולות אל המחסום. טל והאורחת השנייה נשארות במכונית. הבדיקה מהירה ולפחות בעת שהותנו אף אחד לא המתין יותר מדקה, ואם קרה שחייל לא הבחין – המפקד הסב את תשומת ליבו לכך שהגיעה מכונית. האורחת שלנו, ששוהה בבקעת הירדן ועוברת במחסומי הבקעה כמעט מדי יום, המומה. "אף פעם לא ראיתי מחסום מתפקד בכזו מהירות ויעילות !" היא מפטירה. השפעת נוכחותנו? היא טוענת שכן.

כרגיל, נוסעי המכוניות ממערב לבקעה יורדים ממנה ונקראים "אחד-אחד" לבדיקה. אין חייל בבודקה אבל החייל  שאמור לחפות על הבודק הוא-הוא הבודק, וליתר ביטחון מודיע לזקן שנראה בן 80 "תשים את התעודה פה (על קיר בטון נמוך בינו לבין מעבר הפלסטינים) ותלך אחורה"… הפלסטיני מביט בו בתהייה, לא מבין מה הוא רוצה, ואז אומר החייל בתוספת תנועת יד מגרשת " אחורה, אחורה !" הפלסטיני הבין וצעד 3 צעדים לאחור.

3 דקות לאחר שעזבנו את תיאסיר יצא אחרינו ג'יפ צבאי שהסתבר לאחר מכן שהוא-הוא הג'יפ שתפקידו לפתוח את שער גוכיה.

15.00 – שער גוכיה– בדייקנות שוויצרית החיילים מגיעים לשער ופותחים אותו. טרקטור אחד ממתין ועובר ללא שהיות. החיילים מתחילים לסגור את השער כאשר עוד שני טרקטורים מגיעים לשער. הראשון – שני בנים ובת של אבו סאקר. החייל מעכב אותם ומתווכח – הטרקטור לא רשום על שם הבן הנוהג . החייל: "מנין לי לדעת שהטרקטור באמת שלך?" (בעברית). הבן : "הא?" (לא הבין את אמרות הפז  של החייל). החייל ממשיך להסביר, הבן ממשיך לא להבין, ובסופו של דבר הטרקטור עם הצעירים עבר (על הצורך ברישום הטרקטור – בהמשך).
טרקטור שלישי עובר גם הוא. מייד לאחר מכן החיילים נועלים היטב את השער ומתיישבים בג'יפ. לא נשארנו.

נסענו למאהל של טאלב א' מבני החדידיה, לא רחוק מכרמי בקעות. ב- 10.6.11 באו כמה ג'יפים עם חיילים (לא של המנהל האזרחי, אלא של הצבא) וללא צווי הריסה הרסו את המאהל – אוהל מגורים ו-3 מבנים לצאן. עכשיו הצאן שוהה בשמש. החיילים כפתו את טאלב וקשרו בפלנלית את עיניו, וכך נשאר ליד ביתו משעה 15.00 עד 19.00.  – "לא סיגריה, לא אוכל, לא שתייה…" אבל החיילים התכבדו להם בשימחה בסיגריות שלו. חלקם לקחו את בנו של טאלב למחסום תיאסיר והחזיקו אותו שם עד 19.30 ואז שיחררו אותו לכיוון הגדה. הסיבוב שהוא נאלץ לעשות דרך מחסום חמרה לקח לו עוד שעה וחצי.
למה? שאלה טובה. טאלב לא יודע. לאחר מכן הוא שאל שוטר למה עשו לו כך והשוטר ענה "חיילים מג'נונים !" זהו.

לטאלב יש בעיה.  לו ולאחיו יש טרקטור משותף. הטרקטור נוסע כל יום לעין שיבלי, ליד שכם, מעבר למחסום חמרה, להביא מים להם ולצאן. הטרקטור היה של אביהם ורשום על שמו.  אבל האב זקן וחולה ואינו יכול לנסוע להביא מים. והרי לבקעה יכול להיכנס רק רכב (כולל טרקטור) שבעליו נוהג בו בעצמו. ואם יעבירו בעלות רקאח אחד בלבד יוכל לנסוע כל יום להביא מים. ומה עם האחרים – הטרקטור שייך גם להם אבל בעלות אפשר לרשום רק על שם אחד. וכך הם עוברים יום-יום במחסום חמרה. לפעמים "יש חיילים טובים והם נותנים לעבור, ולפעמים החיילים לא נותנים." ואז מה ? אז מעכבים אותו שעות במחסום, או מחזירים אותו לגדה, והרי שם אין לו לאן ללכת – ביתו בבקעה… כל יום והפור שלו….

טאלב גם מספר על משאבת המים של מקורות, ממזרח למאהל שלו, שמזה כמה חודשים מקולקלת ובכל יום מאבדת כ-10 קוב מים ולאף אחד לא איכפת. אבל אם הוא יגש לשם לתת לצאן לשתות ממה שניגר מהצינור – אוי לו. מייד יוזנקו החיילים והרבש"צים ומשמרות הבטיחות ואולי גם משמרות הצניעות… אז הוא ממשיך לשים נפשו בכפו ולנסוע לעין שיבלי ולהתפלל שהיום יהיו "חיילים טובים" ושתוך שעתיים וחצי יוכל לשוב לביתו עם מיכלית מלאה במים.