בדומא זורחת השמש והתרנגול פורש כנפיים.

10.00 יציאה מתחנת  ראש העין .

בדומא חיכה לנו חוסיין עם כל המשפחה. כולם יושבים בחוץ, בשמש- סבא וסבתא של חוסיין, אמא שלו, דודות וכמה ילדים שמשחקים עם אחמד.

אחמד פעיל ושמח. הוא “בונה בית” לחוסיין. חוסיין מספר שהילד מתקשה להיפרד ממנו, אינו סומך על אף אחד אחר מבני המשפחה.

מטרת הביקור היתה המשך שמירה על קשר עם המשפחה, ונסיון לעזור לחוסיין ביציאה לעבודה, אבל חוסיין אינו יכול עדיין לעזוב את אחמד, שאינו מוכן להתנתק ממנו אפילו לשעה.

השבוע הם יתחילו לקבל סיוע פסיכולוגי, שיעזור לאחמד להתמודד עם פרידות.

אחמד מקבל עדיין טיפולים בתל השומר. הוא יצטרך לעבור עוד מספר ניתוחים. חוסיין מבקש מאתנו להגיע לבית החולים כשהם נמצאים שם. הוא זקוק לתמיכה, אולי לחברה.

פרופ, חייק וד”ר סומך זוכים מחוסיין לכל השבחים האפשריים. הוא אסיר תודה על כל מה שעשו למען המשפחה. זה לא מפצה על המעשה הנורא שנעשה למשפחה, אבל מראה שיש גם ישראלים אחרים.

לאחר ביקור בביתו החדש של אחמד העומד ריק בינתיים, אנחנו נוסעות חזרה.

בתכנון היה לבקר גם בקוסרא, אבל לא הספקנו.  אחרי כמה ימים קראנו על כך שחיילים נכנסו לקוסרא “בטעות” הותקפו על ידי התושבים, וראש הכפר חילץ אותם והעביר אותם לידי הצבא.

כפר שיש בו אנשים אמיצים.

בצומת תפוח רכבים פלסטינים נבדקים, אבל אין עומס.

15.30 חוזרים לראש העין.