הבלדיה של דיר אל ר'וסון., והשערים החקלאיים של דיר אל ר'וסון ועתיל.

בתחילת המשמרת רצינו לבקר בבלדייה של ענבתא, אבל ראש הבלדייה סרב בהחלטיות לפגוש אותנו. יש לציין שלענבתא אין שיח וסיג עם המתנחלים וגם כמעט שלא עם הצבא, בשל מיקומה- הרחק מהגדר ומההתנחלויות.

המשכנו לדיר אל ר'וסון. רצינו לשמוע מה חדש. הראיס היה עסוק, ואת פנינו קיבל ח. מהנדס הכפר.

הבעיות שהציג בפנינו הן אותן בעיות שאנחנו מכירים. בנוסף לכך נוצרה בעיה חדשה: לפני 3 שנים ירדו  גשמים עזים. הסחף סתם את גדר הביטחון, ונוצרה בעיית ניקוז. המים עומדים ויוצרים "ביצות".. זה קורה בנחל גדול שזורם מאזור ג'נין ונשפך לים התיכון. בעבר קראו לו "ואדי מאסים", אבל עכשיו הוא נקרא "נחל חביבה" על שם חביבה רייק…

צריך לפנות למישהו שינקה את הגדר ויאפשר זרימה תקינה. למי פונים?

למשרד נכנס גבר לא צעיר. הוא מביא לנו מסמכים שקיבל מהמת"ק, מבקש את עזרתנו בהבנת הנקרא.

אז ככה: מישהו ממשפחתו, בן 46, ביקש אישור להיכנס למרחב התפר כדי לעבד את אדמת משפחתו. הבעיה היא, כמו תמיד, שהאדמה רשומה על שם אמו ואביו. האיש הראה לנו את המסמכים המאשרים זאת. הבקשה נדחתה. הנימוק: לא הוכחה בעלות על הקרקע. אבל הוא הבן, וברור שהאדמה היא גם שלו.  ההורים מבוגרים, ורוצים שבנם יעזור בעבודה החקלאית. אבל לזה אין אישור.

שאלנו על הצעירים בכפר. מה הם עושים אחרי סיום הלימודים.

פעם עבדו בישראל, אומר ח. עכשיו אין אישורים. חלקם הולכים לרמאללה, חלק עוזבים לחו"ל- למדינות המפרץ או לירדן. חלקם פונים לרשות. אבל גם ברשות אין עבודה. על 1000 משרות היו 40,000 מועמדים…

מכיוון שאין פה דמי אבטלה, נוצר מצב של עוני קשה אצל חלק מהצעירים. יש משפחות שגם בתום הרמאדן אוכלים רק פיתה ושותים תה, כי אין להם כסף לערוך ארוחה כמקובל.

עד שיפתחו את השערים החקלאיים, אנחנו עוצרות לאכול פלאפל בעתיל. החומוס טעים מאוד, כדורים טריים בשפע, צלחת ירקות חתוכים והמון פיתות. כל זה עולה 15 ש"ח לכולנו יחד…

נוסעים לראות את המעבר בשערים שליד דיר אל ר'וסון  ועתיל. ( 623 ו 609.).  אין כמעט תנועה בשעה זו של צהריים. השערים נפתחו בזמן,

אי אפשר היה לעלות לאתר הנופש היפהפה, כי דרך העפר המובילה אליו הייתה חלקה בגלל הגשם. בפעם הבאה.