חברון ודרום הר חברון , יום שלישי 7.3.06, בוקרצופות : מיכל צ’ חגית ב’ (מדווחת )10:30 15:00 תקציר – נוהל “אלמנת קש” בצומת הכבשים – שגרת כיבוש מעצבנת בחברון. מחסום שמעה – בשעה שעברנו אין פועלים והכול נראה בסדר – עבודות הגדר התקדמו כל כך שיש עכשיו דרך חילופית עם כיכר – הגדר ממש על כביש 60 בחלק הזה כביש 60 .- החסימות של סמוע – גבוהות כרגיל – בכפר ממול ריבועי הבטון ואבנים חדשות חוסמות את הדרך. דהריה – חסומה – דורה- אל פאוור הפילבוקס מאויש – מעבר כלי הרכב בחציית כביש 60 ללא בעיות. שיוך – שעיר – החסימות כרגיל, מוניות חונות, אין חיילים. בני נעים – היציאות חסומות כרגיל – בקיצור אין שום חדש – מול החטיבה בהר מנוח – הפילבוקס מוכן ולא מאיש – עבודות חשמל על הדרך. – אחד מהבולדוזרים בחנייה. “אלמנת קש” בצומת הכבשים – למי שלא מתמצא במונחים הצהליים – נוהל “אלמנת קש” הוא הנוהל שבו נכנסים חיילים לבית פלסטיני ותופסים אותו למשך זמן בלתי מוגבל . איך מבחינים שכך הם פני הדברים ? רואים רשתות הסוואה של הצבא על הבית – ובמקרה הנוכחי – דגל ישראל ענק מתנוסס על פני הבית .את הדגל ראינו עוד מרחוק וכמובן עצרנו , דיברנו עם העוברים והשבים שסיפרו לנו שהצבא השתלט אתמול על הבית . מרחוק ראינו בבית כמה בנות משפחה ובדרך אחורית נכנסנו אליהם . היו רק הנשים ובגלל קשיי שפה לא הבנו בדיוק מה הן אומרות לנו . הן הסכימו ללכת איתנו לס’ הנהג שלנו שיתרגם .וכך נודעו לנו הפרטים הבאים :שמונה חיילים ישנם בבית . הבית הוא בית ענקי – החיילים תפסו את המטבח ו והשאירו לבני המשפחה שלושה חדרים – הכניסה לשירותים למטבח אסורה עליהם – וגם השימוש בטלפונים –בבית מתגוררות שלוש משפחות – 25 נפשות – הילדים הלכו לבית הספר כרגיל וגם הגברים לעבודה. הצבא נכנסו לפני שבוע עזבו ליומיים ואתמול בשתים עשרה בלילה נכנסו שוב – הילדים בכו מפחד , חזרו להרטיב , בבית יש הרבה נשים והחיילים לא בדיוק מתנהגים על פי הקודים התרבותיים שצריך . (איזה תרבות זאת בכלל להיכנס לבית של מישהו אחר ולהתנהג שם כבתוך שלך )המשפחה שבה מדובר היא משפחת א’ . נשות המשפחה לא יכלו לתת לנו את מספרי תעודות הזהות שלהן … כך צריך לעשות כדי לעזור להם. והבטיחו שמישהו מהגברים שיחזור יצלצל אלינו וייתן לנו את המספרים. – בינתיים הם מבשלות במטבח מאולתר – והצבא נותן להם לבוא ולצאת . אנחנו דיברנו עם המבצעים , עם מוקד החירום של הצבא ועם הסמח”ט – בכל מקום קיבלנו את אותה תשובה – תפיסת הבית היא לצרכים מבצעיים. ואני לא מבינה למה אי אפשר לישון באוהל על יד – הלא הצבא אינו מסתתר שם, אם דגל ישראל ענק מתנוסס על הבית …..השארנו את מספרי הטלפון שלנו לא לפני שהתנצלנו על ההתנהגות הנוראית הזאת. חברון כמה סיפורים – ממש בתוך שכונת תל רומיידה – ליד הקרוונים מתגוררות שתי משפחות פלסטיניות המשפחות כמו כל המשפחות בעולם יש להם ילדים ובדרך כלל אישרו להן ללכת לביתן כרגיל . אתמול שתי חברות שלהן רצו לבוא לבקר כמה מילדות המשפחה והחייל שעומד שם במחסום לא נתן להם לעבור – על הדרך פרושה תלתלית – ושקי חול – היה צריך לקרוא למשטרה על מנת שיתנו להם לעבור. ואיך הם עוברות מעל התלתלית ושקי החול – גם כשאנחנו היינו שם עיכב החייל את הילדות . איך הן אומרות – כל פעם מחדש צריך להגיד לחיילים החדשים שזה בית שלנו ומותר לנו לעבור – במקרה ראינו שם את ה’ ואת מ’ קצינים מהמת”ק שהבטיחו לנו לרענן את ההוראות. לחיילים. סיפור הנעלים – אתמול עבר במחסום תרפ”ט צעיר פלסטיני שהחיילים הבחינו שהוא נועל נעלים צבאיות – הם החרימו לו את תעודת הזהות ואמרו לו לבוא היום עם נעלים אחרות – להחזיר את הנעלים הצבאיות – ורק אז הוא יקבל חזרה את תעודת הזהות שלו -. ואכן כך היה – היום הוחזרה התעודה. חמורים ונשים – המורות בביה”ס קורדובה – עוברים ללא בעיות היום בפשפש שבצד המחסום – החמור הוביל מים – למכוניות פלסטיניות אין אפשרות להיכנס לשכונת תל רומיידה . את המדרגות הרעועות לבית הספר קורדובה מתקנים עכשיו, בונים חומה כנגד אבני המתנחלים ומעקה . פועלים פלסטינים עובדים – וחוליה שלש שלושה שוטרי משמר הגבול שומרת עליהם. פורים בפתח – וילדי המתנחלים יורים ברוגטקות על ילדי הפלסטינים – החיילים פעם מתערבים ופעם לא. המשטרה כינסה את הורי הילדים וביקשה מהם שיפסיקו את התופעה – (כך סיפר לי בטלפון ע – מפקד משטרת חברון ) לוויה מתקיימת בבית הקברות שמצידו השני של רחוב השוהדא – המשטרה בלוית חיילי משמר הגבול מעכבת לזמן קצר את משתתפי הלוויה כדי לבדוק תעודות. . הם שוחררו ברגע שראו אותנו – והשוטר לא מבין למה זה מפריע לרקמת החיים – בדיקת תעודות בזמן לוויה בתוך בית הקברות. סוף – ואם לזה לא קוראים טמטום ורוע ביחד – אז אני לא יודעת למה כן קוראים כך .