חווארה, זעתרה, יום ד’, 11.10.06, בוקרמשקיפות: אלישבע א., חנה א., (מדווחת)הערה: עקב היעדרות של חברות במשמרות לבית-איבא וחווארה, המשמרות אוחדו, אלא שבשל כך נאלצנו לוותר על א-ראס וענבתא (מסלול בית-איבא) ועל בית-פוריק (מסלול חווארה).כללי: תושבי שכם גילאי 18-25 מנועים מלצאת מהעיר.בין חוסר אונים נואש לבין הבנה שבכל זאת…ועד מתי יימשכו העיכוב לצרכי ענישה והחרמת תעודות זיהוי?8:20 – צמת בורין, על כביש 60. 2 מכוניות נבדקות במחסום.8:25 – חווארהמפקד המחסום א. מודע לחילוקי הדעות לגבי מקום התצפית שלנו על הנעשה במחסום ומבקש בכל זאת שנעמוד באזור עמדות הבדיקה הקודמות וכן, שנפנה רק אליו.נציג המת”ק מנסה פה ושם לעזור במעבר של נשים הנושאות תינוקות בזרועותיהן ושל קשישים.2 עמדות בדיקה מאויישות בחיילות ונשמרות על ידי חיילים. לעתים נפתחת העמדה הנוספת.נראה שמספר האנשים הממתינים הוא כ-30, אך קצב המעבר הוא של מספר דקות לאדם. לעומת הרושם הזה, גבר צעיר ניגש אלינו לאחר שסיים את התהליך ואומר שיש לחץ וכי עמד חצי שעה בתור.8:35 – גבר צעיר מובל על ידי חייל. ידיו אזוקות. לדברי המפקד האיש ניסה יום קודם לדרוס חייל וברח. החייל ירה במכונית וכך הוא זוהה היום. אחר כך, אצל נציג המת”ק מספר החיילים שהיו בסכנת דריסה עלה לשניים. בהמשך הסתבר כי האיש ללא תעודת מזהות והפרטים שמסר לחיילים אינם נכונים.ממגדל השמירה נשמעות מדי פעם צעקות במערכת הכריזה:”הי, מסחרה לא פה. עוף מהמחסום! אתה לא מבין?” כאשר איש במסלול הרכבים הנכנסים נפגש עם מישהו שעובר במסלול הרכבים היוצאים. כאשר נראה לו שמשבשים את הסדר הוא צועק: “עוף! עוף! אמרתי לך!”.- אשה חולת סכרת המתעקשת לצום בגלל החג ולמרות החום הכבד, בדרכה לרמאללה. לבדיקות רפואיות (ואולי לא. בן אחר שלה לומד רפואה ברמאללה. אבל מה זה משנה). היא כבר עברה ועכשיו היא מחכה לבנה. האמת, כשהגענו היא כבר עמדה בצד. הצענו לה להיכנס ולשבת בצל בעמדת המעוכבים. היא נענתה. הזמן נקף, הדקות חלפו, בנה לא נראה, אנחנו מבקשות מהמפקד שאולי בכל זאת, יאפשר לבן לעבור לפני הממתינים האחרים. אפילו בעיני המפקד זהו זמן המתנה ארוך מדי ואכן, מסתבר שהבן מעוכב. הוא בבדיקה כי הופיע ברשימות. עכשיו בטוח שהאשה לא זזה. ב-9:10 צלצלנו למרים מהמוקד. מרים תברר. תחילה הבן עמד באזור הקרוסלות, אחר כך שלחו אותו לשבת עם אמו. ב-9:20 נציג המת”ק משוחח איתו. טלפון נוסף למרים שמציעה שהאשה תלך כי לא ידוע כמה זמן תארך הבדיקה. כשצלצלנו לאשה ב-12 בערך הסתבר שמתישהו שחררו את הבן אך אסרו עליו להמשיך בדרכו לרמאללה והם חזרו כלעומת שבאו.- ויש גם ענין של היתרים נפרדים למכוניות ולבעליהן. בעל רכב מגיע למחסום מכיוון חווארה. הוא מכר את הרכב לאדם משכם ועכשיו הוא רוצה למסור אותו. הוא יכול להיכנס אבל לרכב אין היתר ועליו להסדיר אישור מיוחד.בזמן המשמרת התלוו אלינו נציגות האקומנים היושבות ביאנון. הן מבקשות לסייע בתצפיות במחסומים אליהם אנחנו לא מגיעות. ביקשנו מהן לעבור את המחסום ולשוחח עם נהגי המוניות ועם הולכי הרגל המבקשים לצאת משכם. אלה מסרו שעכשיו הכל רגוע.8:30 – נהג טרנזיט מעוכב לשעה. א. המפקד לקח ממנו את מפתחות הרכב והנהג לא יודע למה. ב-9:40 הנהג משוחרר לא לפני שהוא זוכה בנזיפה ואיום: ,דיר בלאק, בפעם הבאה תלאת, פה”.10:30- האזוק עדיין בצינוק. אנחנו מתכוונות לעזוב. באזור השוק שהתפתח בצד הדרומי פגשנו את נהג המונית שהביא את האקומניות. מסתבר שהחייל שבטרמפיאדה של המתנחלים לקח לו את תעודת הזהות. הוא התחלף באחר ועכשיו אומרים לו שהתעודה לא אצלם. חזרנו איתו אל מפקד המחסום כדי לברר מה עם התעודה. א. מייד אומר כי לא לקחו את התעודה. מה, כאילו הנהג משקר??תוך כדי, חולת הסכרת מזעיקה אותנו. האזוק זועק בצינוק. “אל תדאגו, הוא לא הולך למות” אומר אחד החיילים. דווקא דאגנו וגם חשנו חוסר אונים מוחלט. בידיים רועדות חייגנו שוב למוקד.בחזרה לנהג המונית: א. התרצה, בדק שוב ושלח אותנו חזרה לטרמפיאדה. ‘התעודה שם’. החייל בטרמפיאדה קרא לחייל בעמדת השמירה, זה ענה לו משהו, הוא ניגש אל הבטונדה, התכופף, הרים עטיפה ירוקה. אשרינו וטוב לנו. זו אכן התעודה.10:44- זעתרה – 11 מכוניות מכיוון שכם.מכונית אחת בבדיקה מכיוון מערב.