זעתרה, חווארה, יום ד’ 28.12.05, בוקר משקיפות: נינה ס’, חנה א’ (מדווחת) כללי: לא הספקנו הרבה עקב התעכבות בתפוח ותקיפה על ידי מתנחלת בחווארה, רכבנו נתקע וכשהצלחנו להפעילו כבר נאלצנו לחזור.7:55 תפוח 38 מכוניות מכיוון מערב. 2 חיילים בעמדה, אחד מהם סג”מ. הסג”מ אזולאי אומר שביקש תגבורת. אולם רק כשעזבנו הגיע עוד חייל לסיוע (גם אנחנו פנינו בזמן הזה למת”ק).המצב מהשבועות האחרונים נמשך, דהינו תושבי טול כארם, ג’נין לא עוברים, להוציא מספר כפרים ליד טול כארם השייכים לנפת קלקיליה.הפיתוח בשטח הביא לחסימת הכביש הפונה ימינה לכיוון סלפית וכולם חייבים להגיע עד למחסום ולהיבדק על ידי החיילים. יש כאלה שיורדים במקום בו החסימה ופונים אל הכפרים הללו. התפתחה שם תחנת איסוף, אלא שחייל ניגש לשם ומעביר את האנשים לאזור עמדת הבדיקה ושם מעכבים אותם. למעלה מ-10 מעוכבים (אחד למשל, בדרך לבית משפט, אחר לבחינה) כיוון שלא עברו דרך המחסום.הפניה שלנו נענית על ידי קורין מחמ”ל המת”ק בחוסר סבלנות ובטיעון כי יש במקום נציג מת”ק המדווח לה שאין לחץ. לא ראינו שום נציג מת”ק, אך כשעזבנו את המקום ראינו ברחבה הסמוכה לכיכר רכב מת”ק. בתוכו ישבו שניים, אחד מהם סרן (דלתות הרכב היו סגורות והם פתחו אותן באי רצון) שהצדיק את בטלנותו בכך שיש לו 5 מחסומים על הראש, ומהמקום בו הוא יושב המצב נראה תקין. כמה דקות אחרי השיחה עם קורין (קרוב לשעה 9) שילחו מעוכבים אך השורות התמלאו מחדש.מכיוון זעתרה אין לחץ.9:05 חווארה משיחה עם ר. המפקד עולה כי בחווארה אין עוצר אלא בביתא. בלילה נזרק שם בקבוק תבערה על רכב צבאי וחייל נכווה.2 עמדות בדיקת ת.ז..לרגל החג כנראה (איזה בדיוק, חנוכה? איד-אל-אדחה, המולד?) חיילת מושיטה לאשה חוברת צביעה לילדים שעל השער שלה מצוייר הפרח שראינו בעבר כשלט דרכים. האשה לא נענית למחווה, אבל בהמשך גבר אחד כן לוקח חוברת. החיילת אומרת כי זו “יזמה שלנו” (של מי בדיוק? ובמסגרת איזה מבצע? ‘הסבר פניך לתושב’??).אותה חיילת מדברת עם מישהו בקשר “יש לי מישהו בן 32 מטול-כארם, מה לעשות איתו?” התשובה: “תעיפי אותו”. “לאן” היא שואלת. בעוד אנו עומדות ומנסות למצוא את הכפר ביתא בעזרת המפה שבידינו הגיעה מתנחלת ובידה קרטון ועליו עוגיות וסופגניות. כשראתה אותנו דבר ראשון השתטחה על הכביש ליד עמדת בדיקת המכוניות הנכנסות לשכם (בנס לא נדרסה) והסופגניות התפזרו על האספלט. היא אספה את הסופגניות והחלה להציע אותן לחיילים. אך עד מהרה אנחנו הפכנו להיות מוקד תשומת לבה. היא החלה לצרוח עלינו (כן, ממש לצרוח) בין השאר משפט כמו “מה אתן רוצות? סופגניה עם ציאניד? תלכו לגור עם הפלסטינים, שם ירצחו אתכם”, וחגה סביבנו במעגלים, נצמדה אלינו ותלשה את המפה שנינה החזיקה בידה. נינה כיוונה את ברכה כך שהמתנחלת לא תתקרב אליה ואז היא תפסה לנינה את הרגל. התאפקנו לא להיכנס לעימות והחלטנו שבמצב העניינים עדיף שנמשיך לבית פוריק. המתנחלת המשיכה בצרחותיה והלכה צמודה אלינו עד שהגענו לרכב. שם נעמדה מולו. אהה, היא ראתה את הדגל של מחסוםווטש “או. את זה אני צריכה” ותלשה את הדגל. בניסיון להניע את הרכב וכדי לא לדרוס אותה קרתה לרכב תקלה וכך נתקענו בתוך הרכב. צלצלנו למשטרה כדי לקבל עזרה. המתנחלת הלכה וחזרה והלכה וחזרה ובכל פעם המשיכה לצרוח ועמדה ליד הרכב המושבת כחייל משמר. לה אגב, החיילים איפשרו להחנות את המכונית ליד הנקודה ההומניטרית ומרחוק נראה היה שהיא גם מנופפת בידיה תוך כדי עמידה ליד פלסטינים שהיו שם. אחרי שנעלמה סופית הגיע ג’יפ משטרתי ובו השוטר דוד נדלר, מ.א. 1000603 ושוטר נוסף ללא תג מזהה (כנראה מהסבה שתתואר להלן). אמנם השוטרים הגיעו כדי לרשום את תלונתנו, אך גם (ובעיקר) כדי לבדוק פלסטינים נכנסים לשכם. הפלסטינים נבדקו על ידי אותו שוטר לא מזוהה ושני שוטרי מג”ב וכך, ליד הג’יפ, באמצע הדרך בין הצומת לבין המחסום הצפוני, נפתחה עמדת בידוק ועיכוב קצר.האירוע נמשך למעלה משעה. בסופו של דבר נינה בתושייתה הצליחה להניע את הרכב.בדרך חזרה, בסביבות 11:45, החלו האמרים ורכב צבאי נוסף להכריז על עוצר בחווארה וכל החנויות נסגרו. בזעתרה אין תורים.