08.00 הגענו לפארסייה. ב 8.30 הגיעה מכונית צבא שעשתה סיבוב ביישוב. סופיה ורחלי ניגשו לראות מה הם רוצים. החיילים לא ענו וסגרו את החלון . מסתבר שזאת שיגרה שם של הצבא, הם מסתובבים אולי כדי להפחיד אולי כדי להראות שהשליט בשטח ואל תעשו שטויות. לעיתים הם אומרים שבאו ש שהכל בסדר, לעיתים מסרבים לדבר ולעיתים באו רק כדי להגיד שאסור לעבור את הכביש כי השטח שייך להתנחלות רותם.

באותו יום הם נסעו וחזרו בשעה 11.00 לסיבוב נוסף. לא קרה כלום אבל בפועל קרה הרבה – רגעים של פחד לאן זה יתפתח. האם הם ייקחו מישהו, האם יעברו בבתים. ואלה ימי השגרה. מהניסיון ב 14.4 כשבאמת היה צריך את עזרת החיילים לעצור את הפוגרום, הם עמדו מנגד והמתנחלים השתוללו ללא כל הפרעה. זאת כאשר לפעילי זכויות אדם, שרצו לראות מה קורה או לעזור, אסור היה  להיכנס לזירת האירועים. למה? כי כך הצבא החליט!

וקרו גם דברים טובים. רחלי מיסדה מתנות הולדת פשוטות וזולות עם כרטיס ברכה בערבית (שתורגם בידי חברה מזרח ירושלמית ונכתב בכתב של “עולה חדש לערבית”) לשניים ,לאזהאר שרשרת פשוטה ויפה ולחמודי כמה שעשועי ילדים כמו בועות סבון – סתם משמח..

בשאר הגזרות – דן ומיקי ליוו במשך שלוש שעות את העדר של יוסוף עם שני הבנים שלו, באזור ח’לת מכחול, הקרוב להתנחלות חמדת וגם לבסיס האימונים של חטיבת כפיר. המרעה התנהל על הגבעות הסמוכות לבית בכיוון הבסיס הצבאי. אחד הילדים סיפר שיום קודם הגיע חייל לאותו מקום ממש, כיוון לעומתם רובה ואמר להם להסתלק כי אסור להם לרעות שם. הם עזבו. ואכן, מייד כשראו אותנו מעבר לכביש, יצא חייל מהבסיס והתבונן לעברנו. הוא לא חצה ולא שלח כוח. אולי נרתע מנוכחותנו. בכל מקרה לא איימנו על אף אחד ודי מגוחך לחשוב שכבשים הם איום. אך הצבא ככל כובש בטוח שהפלסטינים רק מבקשים להזיק ושהכבשים הם לא לפרנסה אלא לצורכי ריגול..

אחרי הליווי ביקרנו את פתחי בעין חילווה. דן הביא לו עצים לבערה לטאבון. פתחי ובנו סיפרו שהמתנחלים מהמאחז המסונף להתנחלות משכיות, מציקים להם בשבועיים האחרונים יותר מתמיד. המתנחל, שביתו במאחז נמצא 30 מטר מעל המאהל של פתחי ומעוטר במגן דוד גדול,  מונע בשבועיים האחרונים  מהפרות שלהם לרדת למעין עין חילווה לשתות מים. המתנחלים עומדים שם ומגרשים אותם. לכן פתחי ובנו לאחרונה מזמינים מים במיכלית , שמחירם פי חמישה ממחיר המים בישראל. אותם מתנחלים גם מונעים מהם לעיתים לעבור עם הפרות את השביל בדרך למרעה, והם נאלצים לקנות להם לא רק מים אלא גם מזון, שני מוצרים מן הטבע שיש בשפע עכשיו בבקעה. הבן גם סיפר שעד לשביעי באוקטובר הוא עבד בישראל בגינון, ומאז שנאסר לפלסטינים להיכנס לישראל הוא עבר לגור אצל אביו ועוזר לו בגידול עדר הפרות.

את נידאל בחומסה ליוו באותו יום נתי, ארטאם וסימונה. המרעה עבר בחום ובשלווה. בבוקר ליוו את בנו ואחרי 13.00 יצא נידאל עם מחצית העדר למרעה בעצמו. מתנחלים לא נראו באותו יום.  גם אחמד שהלך לעבר מאגר מים שבהמשכו מצוי מאחז, הצליח לרעות ללא הפרעה. נורית אף ציינה שהצליחה לשכשך רגליה במים .

ב 16.00  רוב חברי הקבוצה חזרו הביתה. אני (מיקי) נשארתי והוזמנתי לארוחת שבירת הצום. בערב באוהל התנהל שיח נשים על הא ועל דא. הלילה עבר בשקט,

שבת 07.04.2024 
בשבע בבוקר הגיעה משמרת הבוקר ואני חזרתי הביתה.