9.20 מעבר שומרון – התנועה זורמת. נסענו דרך כיפל חארת, קירה וג'מעין לעינאבוס. הכפרים היו שקטים, יחסית, ולא קרה בהם שום דבר יוצא דופן. הבחנו במעט מאוד עדויות לעבודה במטעי הזיתים; ברוב המטעים שעברנו לידם המסיק כבר נגמר. בין עינאבוס ועוריף ראינו כמה גברים מוסקים זיתים. עצרנו לדבר איתם.

אחד מהגברים הינו בעליה של חנות בגדים יד שנייה בכפר ומיודד עם נדים. הוא בדיוק סיים למסוק את עצי הזית שלו. הפלסטינים רוצים לסיים את המסיק לפני שהגשמים החזקים יתחילו בגלל שבלתי אפשרי לעבוד בגשם, וגם בגלל שאם העצים סופגים את מי הגשמים בעוד הזיתים נמצאים עליהם, שמן הזית יהיה צהבהב, וייחשב לפחות טעים משמן הזית ה"ירוק".

שני גברים צעירים עבדו בסמוך. הם הסבירו שאין קו גבול בין חלקות האדמה של עינאבוס ושל עוריף. תושבי שני הכפרים קנו חלקות אדמה אלה מאלה, כך שהחלקות "מעורבות", אך כולם יודעים אלה עצים שייכים לאיזו משפחה.

קבוצת ילדים באה בריצה כדי לעזור למסיק והבחינה בנו ובמצלמות שלנו.

אחד מהגברים, שדובר עברית היטב, אמר לנו שהוא בד"כ עובד אצל מושבניק בישראל. הוא אמר לנו שהוא משלם 5,000 ₪ (!) עבור רשיון העבודה בישראל. לא שאלתי מהי תקופת הרשיון שלו. לאחרונה הוא נעצר במחסום עזון בדרכו הביתה מהעבודה. הוא נלקח לתחנת משטרת דיזנגוף בת"א. המשטרה כלל לא הסבירה לו את סיבת המעצר שלו; הוא מאמין שהרשיון שלו עדיין היה בתוקף. הוא נשאר במעצר עד 2.30 בבוקר ולאחר מכן נלקח למחסום עזון. אם הוא שוב ייתקל בבעיות הוא ייצור קשר עם מחסוםווטש.

שאלנו את הגברים האם המתנחלים מתנכלים להם. התשובה היתה "מדי פעם, כל הזמן". המתנחלים מיידים אבנים על האנשים שעובדים במטעים; הם גונבים שקי זיתים וסולמות. השנה היו פחות גניבות; היבול קטן השנה, כך שהמסיק קצר השנה.

בעינאבוס נדים עצר כדי לשוחח עם ידידה שלו, שהינה הבעלים של חנות מכולת קטנה. היא אמרה לו שאחת מבנותיה עומדת להתחתן, והמשפחה מאוד רוצה שבתם הגדולה תשתתף בחתונה. הבת הגדולה חיה בעזה עם בעלה, שהינו אחד ממשוחררי עסקת שליט; על פי תנאי העסקה הבת ובעלה היו חייבים לעבור לעזה. עכשיו המשפחה אינה יודעת האם ישראל תרשה לבתם הגדולה להגיע לגדה המערבית. אבל אם היא אכן תורשה להגיע, המשפחה פוחדת שהיא לא תורשה לחזור לעזה. איזו דילמה!