בית לחם וסביבתה, יום ב’ 05.09.05, בוקר משקיפות: חיה, עדה, מלכה (מדווחת) 07:10 המחסום בדרך בית ג’אלה נטוש. והתנועה זורמת ללא עיכוב. רק במגדל התצפית ניצב חייל.07:20 במחסום אל חאדר אין נוכחות צבאית. כתריסר מוניות פלשתיניות מחכות ונוסעים שהגיעו משטח A אחד עברו את המחסום ברגל ורוצים לנסוע לשטח A אחר. אלפי רגלים חרישיות של תלמידי בתי הספר ותלמידותיהם, רגלי זקנים צעירים וטף, כובשות, זה שנים, את עפר המחסום לתל נוקשה. 08:00אנו יוצאות מאל חאדר דרומה ורואות קומץ שוטרים ישראלים בצומת אל חאדר –חוסאן.שאר המחסומים, זה ליד הככר הענקית שבצומת עציון, אל ערוב, בית-אומר ונבי-יונס-חלחול נעלמו. רק בפנותנו לשוב צפונה, ליד הדרך לסעיר אנו נעצרות לשנייה ומיד צץ מולנו רכב צבאי, חייל קופץ אלינו מתוכו ושואל למעשינו שם. השלטים שבמכונית ועלינו אינם אומרים לו דבר. חיה מבינה מדוע ואומרת לו שאנחנו ממחסוםווטש . שאלתו, ” מה זה ?” מראה לנו כמה רחוק רוב הישראלים מהבעיות המתעוררות במחסומים. 10:30אנו במת”ק עצייו . במבנה מחכים כשלושים אנשים .מהאשנב “המעניק כרטיס מגנטי חוזרים כמה מאושרים אחת שקיבלה כרטיס לחודש ימים בלבד למרות שהיא עובדת בכנסיה בירושלים כבר שנים .אומרת, אין דבר אבוא להאריך את התוקף בעוד חודש. סוחדים לא קיבלו אישורי כניסה לישראל ,כי הוקצבו עבור סוחרים רק חמישים אישורים . השאר נותרו ללא פרנסה. היה בצריף רופא פלשתיני שסיים לימודי רפואה ועבד ברוסיה. יש לו שם אישה ושתי בנות והוא רוצה להביאן אליו ואין מרשים לו. הלא מובן ביותר הוא האיסור שאסרו על רופא שעבד שנים בישראל, נוירו כירורג שקיבל את פרס שמעון פרס לשלום שהיום אינו מקבל אישור כניסה לישראל. 12:00אנו עוזבות את מת”ק עציון. חיה ועדה מקבלות על עצמן להמשיך ולטפל בבעיות חיוניות שהתעוררו במחסומים במשך השבוע.