ענבתא-ג’בארה, יום א’, 5.2.06, אחה”צמשקיפות: עדה ה’, אליקס ו’ (מדווחת)ענבתא15:43 – ספרנו 18 מכוניות ממתינות לעבור לכוון צפון. כשהלכנו לכוון העמדת החיילים אמרו לנו נהגי מוניות שיש מחסום נייד בצומת ג’ית וכמה מהם סיפרו שהמתינו בין שעתיים לשלוש שעות.במקום ראינו שלושה חיילים. אחד בדק את תעודות הזהות ואת המכוניות העוברות ושניים נוספים, בשני צדי הדרך, מגינים עליו עם נשק שלוף. (מאוחר יותר שמענו את י’ מהמגדל). החיילים תפקדו בצורה עניינית ויעילה מאד בהתחשב במספר המצומצם של החיילים שם. מפקד המחסום היה במיוחד אדיב, גם שמענו וראינו אותו מסייע לאישה זקנה לעבור בצפיפות הנוראה שהיתה שם. דרך צרה מלאת מהמורות ובוץ ששימשה רכבים משני הכוונים וגם את הולכי הרגל. התקשרנו למת”ק לבקש עזרה, כי למרות היעילות של מפקד המחסום היה בלגן של מכוניות והיו הרבה קיטורים של הנהגים שממתינים שוב אחרי צומת ג’ית. בזמן ששהינו שם לא הגיע שום סיוע. למרות זאת, מפקד המחסום הצליח להעביר את המכוניות הממתינות ואת הולכי הרגל, במיוחד אלו הבאים מהדרום. ראינו רק רכב אחד עובר מהצפון בזמן ששהינו שם. בדרך חזרה למכונית שמענו מעוד אנשים שפלסטינים שבתעודת הזהות שלהם כתוב שהם מג’נין, מוחזרים לאותו מקום ממנו באו. הדרך קשה במיוחד, ובקושי יש מקום לצעוד. צד אחד מלא בוץ ושלוליות והצד השני מכוסה בקונצרטינה תיל. מעבר לגדר התיל השדה נראה כמו שטיח אדום של כלניות, כהה יותר אפילו מאשר בשבוע שעבר. 16:32 – עזבנו את ענבתא.ג’בארה16:45 – גם כאן יש חיילים חדשים. בהתחלה ניסו למנוע מאיתנו לחנות על יד ביתו של אבו חאתם, אבל אחר כך איפשרו לנו ושם חנינו. מעוכב אחד ישב בסככה כחצי שעה ונער צעיר בגיל שבין 11-12, שלא היתה בידו ת.ז. ( בגיל הזה למי יש?) שהחיילים לא איפשרו לו לעבור לטול כרם שם הוא גר לפי דבריו. אח”כ ראינו שהוא נעלם.עברנו לצד השני , צד טול כרם. היה שם זוג ערבים ישראלים עם 5 ילדים (הכי גדולה בת 5 שנים ועד שני תינוקות תאומים בני שנה), חוזרים מביקור משפחתו של הבעל עם המון חבילות המכילות בגדים ומזון. הם התבקשו על ידי החייל הבודק – לאחר שהתבקשו לשים בצד אוכל וקוראן אם יש בין החפצים – לזוז הצידה ולהסתכל לצד השני בעוד חיילת בודקת עם הכלב את חפציהם. חזרנו שוב לצד הקודם, צד ג’בארה. מעוכב אחר ממתין. כששאלנו מה קורה, חייל אחד התעלם והשני אמר: כמובן, הוא נבדק” . החייל הרים את מכשיר הקשר עם תעודת הזהות בידו. 17.34 – עזבנו את ג’בארה.