ענבתא, ג’בארה, א-ראס, יום ראשון 9.7.06, אחה”צ משקיפות: עליה ס. סוזן ל. (מדווחת)ענבתא 1630 איזה הבדל מאז הפעם האחרונה! שני החיילים הרגועים, חובשים מצחיות בייסבול במקום קסדות, מוצאים זמן לספר לנו איפה למצוא את החתלתול הפצוע שנמצא ע”י משמרת קודמת. אין רכבים לכוון טול כרם, כמעט ואין בידוק של תעודות זהות פלשתינאיות. פלשתינאים ישראלים לעומת זאת (תעודת זהות כחולה) נבדקים ביסודיות והנייר המשמעותי ביותר במקרה של בקשה לבקר משפחה, לעיתים זהו מסמך מהוה ביותר, הוא הצילום של תעודת זהות של קרוב המשפחה שעומדים לבקרו. מספר מכוניות מקבלות הוראה לפנות לאחור, ועוד רבים, מלאים בילדים קטנים זוכים לנפנוף יד בדרכם, כשזה מלווה בחיוך וברכה נעימה מהחיילים. 1655 יש אפילו רוח קרירה עם חום השמש ומאוד שקט. אפשר אפילו לשמוע את הדגלונים מתנפנפים ברוח החזקה. עשן כחלחל מתמר מאש מברשות על דרך העפר שבעבר היתה פתוחה לרמין (עכשיו כמובן חסומה) וריחות השריפה הזאת מגיעים עד למחסום. עוד באזור , במרחק מה, טרקטור חורש את האדמה היבשה והקשה. זה נצפה טוב יותר עי’ החיילים מאשר על ידנו- היות והחייל משתמש בתצפית דרך קנה הרובה שבידו כדי לראות את הסצינה השקטה הזו. משאית מלאה כבשים ועז אחת בלבד עוברת מטול כרם ואין סמי טריילרים היום בכלל.בעוזבנו ישנם שישה רכבים שמגיעים מטול כרם ונבדקים במהירות וביעילות ע’י שני חיילים בצד המרוחק של הדרך ושניים בצד שבו אנו עומדות. ג’בארה 1725שורה של רכבים כרגיל בזמנים אלו, מחכה להבדק ואולם אנו עושות דרכנו לכוון הצד הדרומי של המחסום, אנו פותחות את השער המוביל לכפר הקטן בעצמנו ואיש לא שם לב. כשמבצע ה ‘גב אל גב’ בענין החתלתול מסתיים, אמנם מגיע חייל אל עבר מכוניתנו אך ה’טרנספר’ (בכוון ההפוך מכפי שרבים היו מעדיפים) מתבצע ללא כל תקלה.א-ראס 1730 החיילים בשער 753 שרויים במצב רוח טוב, אינם מתלוננים על החום ואפילו מציעים לנו מים. כששואלים אותם לגבי המצב בצד השני, בא-ראס הם עונים בעליזות ‘אנחנו כאן לא שם’ (שיכול לשמש מוטו טוב להלך הרוח הכללי במחוזותינו בימים אלו). בצומת בא-ראס עצמה החיילים ממרומי קובית הבטון הילדותית משהו שלהםנמצאים חצי חבויים מאחורי רשת הסוואה כלשהי. לכן השיחה קצת מוזרה, כמו לדבר עם מישהו מאחורי מסך בהרמון. אבל החייל מדבר בחופשיות, רוצה לדעת מה כותבים ולמה. הולכי רגל שעוברים צריכים להושיט ידיהם לגובה ע”מ למסור את התעודה המזהה שלהם. המונית המקומית של ג’בארה מוכרת לחייל והם מחליפים ברכות ידידותיות. שלושה חיילים אחרים נמצאים לצד שלוש קוביות בטון שמונחות לרוחב. מתחתם, על המדרון הלבן, הבוהק והתלול לצד עצי הזית הכסופים שמכוסים באבק של קיץ, יש שבעה או שמונה רכבים מכל מיני סוגים, כולל עגלת שחת. הולכי רגל יורדים ממוניות או טנדרים ועושים דרכם בחום ובאבק למוניות בהמשך דרומה, בדרך לכפר במעלה הגבעה. 1755 כשאנו עוזבות נאמר לנו שהחייל בעמדת הזקיף שלו לא יצפה הערב במשחק הגמר ושאין לו ענין בכדורגל בניגוד לרוב הגברים הצעירים שמתקבצים סביב חנותו של אבו מאהר בכפר. הם יודעים מה מתרחש, אכפת להם ובודאי יצפו. כמו כן הם תומכים באותו צד שבו תומכת המחסומאית המדווחת!