פשיטות צבאיות וגיחות דתיות לעוורתא

ר’ מורה לערבית התנדב להתלוות אלינו ולשתף אותנו במידע (רב משהיה בידינו) על הפשיטות הליליות של צה”ל למטרת קיום תפילות המוניות בקברי שבעים הזקנים איתמר ואלעזר. עד כה השתמשנו גם אנחנו במושג  “הילולות”, שבו נוקטים אתרי האינטרנט המזמינים את המתפללים ומבטיחים להם: סידורי הסעה, ביטחון ואירוח. מעכשיו נקרא לילד בשמו:  פשיטה צבאית / “הילולה” !

כהכנה ל”הילולה” שמתחילה בחצות ונמשכות עד הבוקר, נכנס צה”ל לכפר כבר בשעה 22.00 וסוגר את הכניסות והיציאות. הצבא מכתר את אזור שלושת המקאמים (מקומות קדושים למוסלמים) העתיקים והרחוקים זה מזה. תושבים פלסטינים מפונים מבתיהם וחיילים עולים לעמדות תצפית על הגגות. ואז נכנסים/פולשים לכפר כ 10-15 אוטובוסים ובהם 750-800 יהודים. ללא כל הודעה מוקדמת או תיאום עם המועצה המקומית הפלסטינית.

בעבר, סיפר ר’, התנהלו העליות לרגל בצורה פחות אגרסיבית ופוגענית. האוטובוסים חנו למרגלות הכניסה לכפר והיהודים עלו ברגל ובשקט אל הקברים. לא כמו עכשיו, כשאוטובוסים נכנסים וחונים בכפר הנתון בעוצר.
מדוע ומתי בדיוק התחולל השינוי? ר’ מתקשה לשים את האצבע, אך התשובה המתינה באינטרנט : זו הייתה תגובה ישראלית על רצח משפחת פוגל בהתנחלות איתמר, אשר בוצע בידי שני בני עוורתא  ב11.3.11. מי שניהל את המרדף והמצוד אחריהם, פקד אל”מ נמרוד אלוני, מפקד חטיבת שומרון, הוא גם זה שניהל את השינוי בדפוסי הכניסה לכפר והשהות הלילית בו. שיתוף פעולה הדוק בין החברות המארגנות את העלייה ההמונית לקברים עם צה”ל  יצר שינוי בר קיימא.

מדיווח  בערוץ 7 מיום ג’ 31.1.12 :

לרגל הילולת “שבעים הזקנים” שתחול הלילה (שלישי), אישרו כוחות הביטחון עלייה לקברם הנמצא בכפר עוורתא שבשומרון, ממנו יצאו רוצחי משפחת פוגל הי”ד.
העלייה המתוכננת נעשית בתיאום מלא עם החטיבה המרחבית… בראשות מפקד החטיבה אל”מ נמרוד אלוני. כפי שמובא במגילת תענית… נפטרו הזקנים שהיו בימי יהושוע בן נון” (…). אגודת “שכם אחד” ואגודת “ייסוד עולם”, המארגנים את העלייה, נערכים לקליטת ההמונים  שיגיעו למקום הן בתחבורה המונית מרחבי הארץ והן בהכנסת אורחים שתפעל במקום לאורך כל שעות התפילה. יו”ר אגודת ייסוד עולם אמר: “לציבור ישנה הזדמנות נדירה ביותר לפקוד את הציונים הקדושים הללו בבטחה ,אחת לשנה… במשך השנה הכניסה למקום אסורה ומסוכנת.”

פיגוע כעילה להעמקת הכיבוש הוא תרוץ שחוזר על עצמו: כבר ביום שלמחרת הפיגוע אישרה הממשלה להקים 500 דירות בהתנחלות איתמר; תושבי ההתנחלות הקימו מאחז ע”ש הנרצחים;  הורחב השב”מ (שטח ביטחוני מיוחד) סביב ההתנחלות; הוקמו גדר תיל ואמצעי תצפית והתרעה. בתוך הגדר נמצאות אדמות חקלאיות של חקלאי עוורתא, שהכניסה אליהן מוגבלת ומותנית באישורים מיוחדים. 

(עוד בטרם הספקתי לכתוב את הדוח הזה הופעל אותו תכסיס בחלמיש: פיגוע ע”י מפגע מהכפר כובר, וימים לאחר מכן :בניית מאחז על אדמות נבי סאלח (כולל תשתיות חשמל ומים באדמה, שכבר מזמן תוכנן להתרחב אליה) וסגירת הכביש שמחבר בין נבי סלאח לביתילו ובין ביתילו לאדמותיה, כולל מספר בתים שנותרו לצידי כביש האפרטהייד (450) שמחבר עכשיו בין חלמיש לנחליאלי טלמון ודולב. )

בחמש השנים שעברו מאז ניתן אותו אישור צבאי להבטחת ההילולות בעוורתא –  מספרן עלה. כבר לא רק אחת לשנה אלא ארבע או חמש הילולות, לדברי ר’ ושומרי האתר הצמוד לבית הקברות, שעליו  יבנה בית ספר לילדי עוורתא.   בנוסף: מכביש האפרטהייד שמחבר בין התנחלות איתמר לכפר הפלסטיני עוורתא , לילה לילה יורד  מתנחל חמוש עם כלב במכוניתו מתפלל ומדליק נרות בקברים. כשתפילותיו מסתיימות עם בוקר הוא פוקד חנויות בכפר ולוקח מהן מה שבא לו מבלי לשלם!  התנהגותו הקלגסית מעמידה במבחן קשה את האיפוק שגזרה על עצמה החברה הפלסטינית בעוורתא. אני מאמינה שהשיח’ים במסגדים מדברים הרבה על החובה לגלות איפוק, שכל חריגה ממנו עלולה ללבות את דורסנותו של הכיבוש.

מפות

במפה שמפרסם אתר קבר יוסף בשכם, שבו מפרסמים את מועדי העליות ההמוניות וסידורי האבטחה לקברים העתיקים בעוורתה ובכפל חרס – לא מופיעים שני  שמות של הכפרים הללו. נמחקו. מי כן מפיע? ההתנחלויות, והאתרים הקדושים ליהודים בשמותיהם העבריים בלבד. המחיקה מהמפה הופכת את הכפרים לשקופים. הם לא קיימים ולא מאיימים על המתפללים המוזמנים מכל רחבי הארץ. כך גם מעודדים תיירות ישראלית מעבר לקו הירוק (שהיא די דלילה עד בלתי נראית): הבה נשלב בין מצוות תפילה לבין שכשוך במעיינות (שנגזלו מהפלסטינים). ראה על ספר מעינו”ש שהוציאו המתנחלים לרגל חמישים שנות כיבוש. אלו מפות של מרחב חף ממורשת מוסלמית ובעליה. מפות של היום שאחרי מבחינת מדיניות הכיבוש וכוונת ההתנחלויות.  

“השתלטות מבטלת קדושה”, חוזר ואומר איש מחשבת ישראל פרופ משה הלברטל. אך לא כאן , כאן זה להפך!  בבוקר עם תום ההילולות נותרים בכפר חלונות שבורים ומצבות מנופציות. בעיקר ראשי מצבות עם השמות והתאריכים. בית הקברות הפעיל של הכפר צמוד למקאם  70 השייחים או שבעים הזקנים, לכן משמש לעת ההילולות כרחבה למאות העולים לרגל, שחלקם מנצלים את הזמן לוונדליזם בחסות השמירה של צה”ל. “את המצבות הם שוברים אנחנו מתקנים” אמר ר’.

ההשתלטות הצבאית הזמנית לצורכי הבטחת המתפללים היהודים היא גם תזכורת ואיום : מה שזמני יכול להפוך לקבוע!

התנחלות יצהר

בדרך לעוורתא ניסינו להיכנס להתנחלות בכדי להתעדכן לגבי מצבו של מקאם סלמן אל פרסי, שעומד על פסגת ג’בל סלמאן בלב יצהר. השומר בכניסה להתנחלות סירב לתת לנו להיכנס אחרי שראה לפי תעודת הזהות שהנהג הוא ערבי ישראלי מכפר קאסם. “תדברי עם הרבש”ץ” אמר (רכז ביטחון שוטף צבאי). צלצלתי  לרבש”ץ יצחק לוי אדום הזקן, שהשתתף בתקיפת חקלאים פלסטינים מששת הכפרים המקיפים את ג’בל סלמאן אל פארסי : בורין, מאדמֶה, עסירָה אל קבָּליה, עינַבוּס וחווארה. במתק שפתיים ענה לי שאת האיסור על כניסת ערבי ישראלי להתנחלות הוא הנהיג מתוך דאגה לשלום הערבי, מחשש לתגובת המתנחלים. להגנתו!

ב1.3.16  התלוו 9 נשות מחסום ווטש אל החקלאים הפלסטינים מהכפר מאדְמָה לאדמותיהם הסמוכות ליצהר.  בשבילי זה היה היום הראשון שבו הכרתי את ג’בל סלמאן ורק חודשיים אחר כך את המקאם שניצב בראשו. מקאם סלמאן אל פארסי הקדוש לפלסטינים, שדרכם אליו חסומה מ 1980 בידי ההתנחלות יצהר.