צפיפות ודוחק במשך שעתיים. עוד בוקר קשה ביותר בקלנדיה
הגענו לקלנדיה ב-5:15 לערך. בחוץ חשוך וקריר, הכביש רטוב, אך כעת כבר לא גשום. כבר כשהתחלנו לעבור לצד הפלסטיני ראינו את התורים הארוכים המשתרכים אל מחוץ לסככה. מוכר הבייגלה במקומו הרגיל בסככה, עמדת הפלאפל בפאתי הסככה והקיוסק שחזר לפעול בדוכן בחוץ פועלים גם כן. רוב הזמן היו 5 עמדות הבידוק פתוחות, אך קצב הבידוק היה איטי והחיילת הכניסה כל פעם מעט מאוד אנשים. התורים הלכו והתארכו והתסכול הלך וגבר…
בתמונה ניתן לראות שהתורים בחוץ עוברים את הסובה החדשה וממשיכים אחריה. משמאל רואים את הסככה החדשה (הגבוהה יותר), בה נבנות עמדות בידוק חדשות שכולם מייחלים כבר לפתיחתן ומקווים שיקלו את הסיוט של הבוקר.
בדיוק כשדיברנו בינינו על כך שמזמן לא ראינו את ח’, הוא קרא לנו מאחד התורים. הוא וחבריו מספרים על מצב קשה ותורים ארוכים כל השבוע. ח’ עדיין סובל מכאבים ברגלו. הוא מספר לנו שהוא כבר בן 60 (לא רואים עליו!) והיה רוצה לעזוב את עבודתו ולעבור לעבודה נוחה יותר – פחות שעות ואולי גם פחות עבודה בעמידה. בעל הבית מסרב לפטר אותו, כדי שלא יצטרך לשלם לו פיצויים.
ב-5:50 הכל מגיע לנקודת רתיחה: התורים קורסים ומהומה גדולה פורצת. הספסלים מתמלאים אנשים שנסוגו מפני הדחיפות. ערימת אדם בכניסה למכלאות. אנשים מטפסים זה על זה ודוחפים בנסיון נואש להשתחל לתוך המכלאות. ועדיין החיילת מכניסה מעטים בכל פעם.
אחד האנשים עלה וטיפס עד למעלה והתיישב שם. הטיפוס היה מעייף ומייגע, זרקו אליו בקבוק מים כדי שישתה וישיב את רוחו…
הסככה הומה אדם. אחרי 6 היו כבר אנשים רבים ממתינים לפתיחת השער ההומניטרי. מאבטח וחייל מהמת”ק שהגיעו באיחור אופייני נכנסו מהצד הפנימי כדי לפתוח את השער. הכניסו כל פעם קבוצת אנשים, לאחר מיון מי רשאי להיכנס דרך השער. מאחר ומצב התור הרגיל היה כאוטי כל כך, רבים מנסים את מזלם. חלקם מקווים שאולי בהמשך יכניסו משם גם לא זכאים כדי להקל קצת על הלחץ (זה לא קרה). בדרך כלל אנחנו עומדות בסמוך לגדר באזור שבין התורים למכלאות לבין השער ההומניטרי. היום הצפיפות והדוחק כה רבים שנסוגנו גם אנחנו לאחור, מחשש להימחץ!
הצפיפות סביב השער נמשכה זמן רב. נשים וזכאים שהגיעו נאלצו לפלס דרכם בין הגברים שעמדו ליד השער, כדי שיוכלו לעבור דרך השער. כשהלחץ ירד מעט מהשער ההומניטרי המאבטח התפנה להביט סביב והנחה את החיילת לפתוח את הקרוסלות בקצה המכלאות לפרק זמן ארוך יותר ולהכניס יותר אנשים בכל פעם. שוטר הגיח בשלב מסויים ואחרי כמה רגעים עזב.
המצב הכאוטי נמשך מעל שעה וחצי. אז החלו להיווצר שוב תורים מסודרים אחרי ערימת האדם שבכניסה למכלאות. בכניסה למכלאה השמאלית, שפתוחה יותר מצידה השמאלי, נמשך הכאוס גם כשלפני שתי המכלאות האחרות כבר הסתדרו התורים. רק אחרי כשעתיים (!), לקראת 8, היו שוב 3 תורים מסודרים. אחרי 8 נתנו גם לנשים מבוגרות, הנכנסות ללא אישור, לעבור בשער ההומניטרי. לגברים המבוגרים שאין להם היתר לא נתנו.
שוחחנו עם אשה צעירה שהמתינה בתור הרגיל. הפנינו את תשומת ליבה לכך שהיא יכולה לעבור בשער ההומניטרי, שהיה עדיין פתוח. היא השיבה (באנגלית רהוטה) שלמרות שהיא זכאית לעבור הרבה פעמים מעכבים אותה באמתלות שונות ולכן היא מעדיפה כבר שלא להתעמת עם החיילים/ מאבטחים ולהמתין בתור הרגיל. אך כשראתה שנשים אחרות ניגשות ועוברות, ניגשה גם היא לשער ההומניטרי ועד כמה שהצלחנו לראות עברה ללא עיכובים.
קצת אחרי 8 התורים התקצרו והצטרפנו לאחד מהם. נראה שכולם ממתינים לפתיחת החלק החדש של המחסום וכבר לא משקיעים בתיקון תקלות במחסום הקיים. בעמדה שעברנו בה כבר מזה זמן הקצה של מכונת השיקוף שבור, והתוצאה היא שהתיקים והחפצים שעוברים את השיקוף מגיעים לקצה ופשוט נופלים לרצפה… המעבר לקח מעל חצי שעה.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-28-2026קלנדיה. הגשר שמוביל מירושלים למחסום קלנדיה
-