קלנדיה
5:00 – 7:00 כל העמדות פתוחות, התור במכלאות מצטבר ונפתח במהירות.
לכאורה הכל בסדר.
אך במקביל – אירועים של יחס משפיל ואטום כלפי הממתינים בתור.
בשעה 6:00 החלו להתקבץ על יד השער ההומניטרי אנשים שנזקקו לעזרה – אישה עיוורת, קשישה מאד, הולכת בקושי, בליווי של שתי נשים מבוגרות; איש נכה שלווה על ידי שני בניו ועוד.
אף חייל לא נראה בשטח שעה ארוכה. האישה העיוורת, שכבר לא יכלה לעמוד הובלה למכלאות, במאמץ רב. האיש הנכה נשאר לחכות להומניטרי.
אנו התקשרנו כמה פעמים למת"ק ופעם אחת למחלקה ההומניטרית של הצבא, שהחזירו אותנו למת"ק. ביקשנו שיקראו לחייל לפתוח, או שלפחות יתנו הסבר למצב.
בשעה 6:45 הגיע קצין מת"ק, שמוכר לנו מפעמים קודמות בהתנהגותו הגסה. שאלנו אותו מה קרה והוא ענה בתוקפנות שזכותו לא לפתוח – שהוא קובע את הכללים, הפעם אחרי שראה במצלמות הוידאו שהמכלאות עובדות יפה ושלא צריך את ההומניטרי (כמובן שהממתינים לא ידעו על ההחלטה הזו שלו, איש לא דיווח להם בכריזה או בע"פ שעליהם להיכנס למכלאות).
הקצין המשיך והתמהמה ברחבה בלי לפתוח את השער. הוא עמד כעשר דקות עם הגב לממתינים, פטפט וצחק עם המלווים האזרחיים שבאו אתו. בכך ביקש להעניש אותנו (גילי ויערה) על ההתערבות שלנו. בינתיים הממתינים בשער – זקנים, נשים, ילדים, מורים – צפו בו בשקט.
אנו התקשרנו שוב למת"ק וביקשנו לדווח על ההתנהגות המשפילה והפוגענית. אך עם מי בעצם יש לדבר? לא נתנו לנו לעבור לאף גורם סמכות, ואפילו את שם החיילת במת"ק לא יכולתי לקבל.
בסוף הוא פתח.
מה אפשר לומר? לכאורה עניין קטן אחד – עיכוב והשפלה בשער ההומניטרי, אך למעשה זוהי עדות להתנהלות האמתית במחסום – קצין שבאופן קבוע מרשה לעצמו לזלזל בתקנות, להשפיל את האנשים שהוא אמור לטפל בהם ולהתעכב בעבודתו מלמד שהמערכת מאפשרת את זה. מדי פעם צצים אנשים אמפטיים שרואים לפניהם בני אדם עם קשיים וצרכים, אך לא נוכל לסמוך על זה. גם את ההתנהגות של הקצין הזה אפשר למנוע, אך הדבר יחזור וישנה כל עוד המדיניות במחסום תישאר בלי עין מפקחת.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-14-2026קלנדיה. שרידי בגדים בתיל שבראש החומה
-