קלנדיה - אלוהים נמצא בפרטים הקטנים
אלוהים נמצא ברווח בין המותר לאסור, בגדרות שמתגבהות, בחריצים שנסגרים, בפרצות שנאטמות, בחוקים שמגבילים וברובים שהורגים.
ככל שהשליט הולך ומתחמש, הולך ומתמגן, הולך ומסתגר, סבלו של הקורבן הולך ומתעצם.
הארכיטקטורה של המחסום אינה מקרית. לארכיטקטורה יש אידיאולוגיה ומטרה. עליה להגביר את האחיזה בנשלט ואת חוזק ידו של השולט.
הבא והיוצא מפלסטין לא יכול להתחמק מהגשר האימתני.
עליו לעלות וללכת מאות מטרים כדי לחצות מרחק שבפועל הוא מטרים בודדים.
על מצוקתם וקשייהם של זקנים, של נכים בכיסאות גלגלים, של נשים נושאות פעוטות או דוחפות עגלות ילדים, סיפר מכר תושב מחנה הפליטים וסיים בשאלה רטורית: “מה היה עולה להם לסדר מעלית, אפילו רק אחת?” וקבע: “זה כי הציונים לא דואגים לבני אדם”.
האיש המשיך בשיחה וסיפר אודות נבואת חורבן שעוברת מפה לאוזן לפיה ישראל תמחק בעוד חודשיים, “ככה שאנחנו לא צריכים לעשות כלום, רק לחכות. ואת? – את משלנו. את תבואי לחיות אתנו”.
למרות שהייתה זו סוג של מחמאה, נוכח אוזלת היד והייאוש היה זה בעיקר צער.
המעבר מהמחסום אל הגשר שהיה עד לאחרונה מסדרון צר שמשני צדדיו מעקות בטון, היה הזדמנות לצעירים להניף את גופם אל המעקה וממנו לקפוץ אל נתיב הדרך ולחסוך בזמן. ההזדמנות אינה עוד. מעל מעקה הבטון נבנתה סבכת מתכת שנושקת לתקרה וההולך במסדרון חש כהולך בכלוב דמוי קורלס.
אבל את רוח האדם השואפת להתנגדות לא קרשים ולא מוטות מתכת יכולים לחסום. גם אחרי הסתימה וההגבהות יש עזי נפש שמצליחים להשתחל מבעד ולדלג מעל חרף הידיעה שהכל כולל הכל מצולם ושעלולים לבוא עמם חשבון.
“מה אכפת להם שהיה חור בגדר? מה אכפת להם שלמי שעובדים כל היום בבניין וקורעים את התחת יהיה פחות ללכת בדרך הביתה?” – ספק טען ספק שאל אדם שעמד לצדי מול הגדר.
אז זהו שאכפת להם. השואל יודע, אני גם יודעת והם בטח יודעים, אבל אין ספק שצדק ליאונרד כהן ששר:
There is a crack in everything
That`s how the light Gets in.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-