קלנדיה: חיילים פשטו על מחנה הפליטים וחפשו סחורות גנובות
זה היה מראה לא שגרתי, סוג של תעלומה, מה שהיה זה שבמקום שנועד לבצוע הנוהל (הפסול) של העברת חולים בין אמבולנסים כמו היו סחורה, הקרוי בצהלית “נוהל גב-אל-גב”, היו פזורות ללא סדר כעשרים רכבים מסוגים וגילאים שונים, חלקם בדלתות וחלונות סגורים וחלקם פתוחים לרווחה.
בצדו האחר של המחסום, בצד הפלסטיני, סיפר מכר תושב מחנה הפליטים קלנדיה שיומיים קודם פשטו חיילים על מחנה הפליטים, בצעו סיורים אלימים בסמטאות, פרצו לבתים וערכו בהם חיפושים, לדבריהם (של החיילים) חיפשו סחורות גנובות והכעשרים רכבים שבמגרש החנייה הצמוד למחסום הרכבים הם חלק משלל המציאות.
הפשיטה שהחלה בשעות הבוקר המוקדמות נמשכה עד שעה שבע בערב, רק אז עזבו החיילים את המחנה.
בדיעבד בעלי הבתים שאליהם פרצו החיילים וערכו חיפושים גילו שכספים ותכשיטים יקרי ערך נעלמו.
במציאות שלכל עוול מוצאים פסוק מההלכה שמכשיר את הפשע, גם האמירה “הגונב מגנב פטור” לא תעמוד לזכותם של הגונבים, הבוזזים והחומסים לובשי המדים.
בפאתו המזרחית של מתחם המחסום, על כורסאות נטושות וקרועות, ישבנו לשיחת רעים חבורה של גברים ואני עמם. השיח נסוב אודות המלחמה, פי כולם גידף וחרף את בן- גביר בטענה שהתנהלותו והשתלטותו על אלאקצה, מקום קודשם, היא הרוע האולטימטיבי. דיברנו גם על מר גורלם של מכרים משותפים שאין לדעת על מה ולמה הם בכלא כבר חודשים רבים.
אז הצטרף לחבורה איימן, “זה איימן והוא מסכן” אמרו החברים.
איימן ביקש להצטלם, ביקש שאביא לו את תמונתו כמו שאני מביאה לילדים וסיפר שלפני חודש בא למשרדי המת”ק וביקש אישור לעבור בשביל לעבוד.
אני לא יודעת אם איימן עומד בקריטריונים ואם בכלל יש קריטריונים, שהרי מזה שנה לא נותנים אישורים והאבטלה גואה, אבל מה שכן, החייל שלידיו העביר איימן את תעודת הזיהוי שלו, לא השיב לו אותה, התעודה נבלעה באיזה חור שחור לא נודע.
לרגע חשבתי שמה שאני רואה מול מחנה הפליטים זו פטה מורגנה, אבל משנכנסתי לתחום הצל הוא התגלה מולי במלוא הדרו מלכך את העשב היבש.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanOct-27-2026קלנדיה. סגר-מטפסים מעל הגדר
-
