דו"ח משולב  :

ויוי צ., תמר פ., יהודית ל.(מדווחת ומצלמת)

יום חם – המשמרת התקיימה בין השעות 10:00 – 14:10 לפי שעון ישראל

במבזק חדשות  גלי צה"ל  בשעה 0830 הקריין מודיע על  2000 אנשי משטרה המוצבים בקירבת הר הבית  לשמור שתפילות יום השישי [הראשון] של חודש הרמאדן יעברו בשקט.  הקריין  אומר שהתפילה במקום מותרת לנשים מגיל 30 וגברים מגיל 45 . מסתבר שברדיו מודיעים דבר אחד ובשטח זה לגמרי אחרת.

בבואנו למחסום הסתבר מיד שבפועל רק לנשים מגיל 45 וגברים מגיל 50 מותר, אחרי בדיקה, לעבור את המחסום  כדי להגיע לתפילה בירושלים . לנשים מגיל 30 וגברים מגיל 45 ניתנה  א פ ש ר ו ת  להגיש בקשה במנהלת תאום וקישור כמה ימים לפני יום שישי..  ו א ו ל י  יקבלו אישור מיוחד.

כשנשאל קצין המעבר בקשר למידע השגוי שהועבר בגלי צה"ל אמר :" שהרדיו יתן להכנס למי שרוצה אבל כאן אני קובע  מי נכנס ".

מרתק היה לצפות בנשים מנועות מעבר מפאת גילן, מרתק היה לצפות בהתרסה מצדן מול החיילים מאחורי הבטונדות חוסמות המעבר. האחת ניסתה להסביר שבסך הכל הן רוצות לקיים את פולחן התפילה שהן מצוות בו מהיותן מוסלמיות ,וניסתה בכל כוחה לשכנע שהיא רק רוצה להתפלל, ותוך כדי כך היא ואחרות האשימו את מנהיגי העולם הערבי בחידלון וחוסר איכפתיות מן העם הפלסטיני. האחרת התנגדה ואמרה : "למה אתן מדברות רק על חופש הפולחן ולא על חופש וחירות בכלל , הרי אנו הפלסטינים מנועים מחיים בכלל  תחת הכיבוש הישראלי ".

התקנות לכניסת נשים מסתבר שזורות בסולם החברתי המכתיב התיחסות גם למעמדה המשפחתי של האישה.  תסריח תפילה מעל גיל 35  ל א   ניתן לרווקה, לנשואה ללא ילדים, לאלמנה ללא ילדים. הן מנועות מפאת מצבן המשפחתי.

היה קורע לב לשמוע את התלונות הללו כמו שאחת אמרה  לא מספיק לא נתמזל מזלי להקים משפחה , הרי אני עכשיו לא כשירה למלא אחר האמונה הדתית שלי, כאילו יש הבדל בין תפילת אישה רווקה לתפילתה של אם נשואה .

אפשר לשער מה עומד מאחורי ה'ראש הישראלי' המיישם את הנוהל הזה  מכיוון שרווקה פלסטינית בתוך החברה הפלסטינית אין לה מה להפסיד ונחשבת מסוכנת יותר. מזכיר את הדברים  שאמרה ח"כ מיכאלי לח"כ זועבי: "נראה אותך רווקה בגילך בעזה".

חיילי המנהל האזרחי הסתובבו עם אפודים זוהרים ושיוו להתנהגותם ולקולם חזות שקטה ומתחשבת, ולמעשה הן רק יישמו את המניעות שהוטלו מראש, ללא הקשבה והתחשבות.

איש שרואה בקושי , נשען על איש מבוגר יותר בתור הגברים.  
סרן מהמת"ק הראה שהוא מנסה לעזור לעיוור בן ה48, אבל בשיחות טלפון הוא למד שהאיש מנוע שב"כ, ואז הוא מתחשב ולא קורא לעצור אותו רק מחזיר אותו לבד לאחור

הפרמדיקים הפלסטינים שהתפרסו בפינות המחסום, אמרו שלא נזקקקו היום לעזרתם.

הרבה ילדים בצד הצפוני של המחסום,  מתגרים בחיילים משני צדי הבטונדות, החיילים מצדם מעט מתבדחים אתם, אבל חיילים אחרים מצלמים אותם ומנסים לבנות כנראה את הדור הבא של עצירים או לחילופין של משת"פים .

"מה את אומרת?"  "איך היום?" "איך את מסכמת את מה שאת רואה היום?" – שאלות שנשאלנו מרגע כניסתנו למתחם ע"י הרמת"ק בכבודו ובעצמו, ע"י מנהל מת"ק קלנדיה, ע"י קציני המת"ק לדרגותיהם ותפקידיהם ושלל קצינים נוספים שהגיעו לשם כתגבורת. חלקם נכחו במקום לאורך שעות וחלקם הבליחו לשם סיור ביקורת ובקרה.

אז כן, היה מסודר. היו הקלות לעומת השנים הקודמות, היה פרופיל לפיו ניתנו ויינתנו אישורים גם לגברים ונשים צעירים ממרשי המעבר ללא אישורים מיוחדים. היתה גם תנועה דלילה למדי של פלסטינים.

היו גם אביזרים שנועדו להקל על הסובלים מחום: מאווררי ענק מתיזי מים צוננים שטרם נראו כמותם.

מי לא נכנסו? – נשים שאינן נשואות גם בגיל בגרות, אלו שלהן "פרופיל המסוכנות": נשים לא נשואות – המתויגות כנראה כפצצות, כמוהן אף מי שהתאכזר אליהן גורלן והתאלמנו או שבעלן גרש אותן. אולי מי שהשילטון מעריך כממורמרות נחשבות למסוכנות?

פלסטינית בת 25 הגיעה מטול כרם. אולי יקרה נס. נס לא קרה. הנשים לידן היא עומדת  אומרות לה יש לך עוד 20 שנה.. היא אומרת אז אני אחכה  פה  עשרים שנה.

פלסטינית בת 43 לא נשואה. שואלת למה יש הגבלות כאלה. לא מבינה. 
מחכה שאולי. אבל אין למה. שום דבר לא יזוז לטובתה .זה  ה כ י ב ו ש.
והיא תחזור הביתה., תנסה בשבוע הבא. 
הצגת הנימוס  לא פסחה על אף אחד. בתור הגברים ניסה גבר מבוגר דיו לעבור לתפילה בחברת שני בניו. אלא שהמבוגר מהשניים חגג לפי חודשיים את יום הולדתו ה-12. האב נדרש ע"י החיילים להחליט: "או שתכנס רק עם הצעיר או שתחזור אחורנית עם שניהם". משביקש רחמים:"חשבתי… אולי בכל זאת…..", נענה: "ידעת שלא יתנו לך, למה בכלל באת?"

מעל לכל, לאור כל הג'סטות, שאלה בסיסית שצריכה להישאל: למה בכלל מונעים מאנשים לקיים את מצוות דתם? – יותר מזה יש לשאול למה מונעים מהם בימים שעין התקשורת אינה מכוונת כלפי המקום לעבור למקומות זיקתם – למשפחתם, למרפאותיהם, לסעוד את קרוביהם החולים, ללוות את מתיהם, ללמוד במוסדות החינוך השייכים להם…….

בשעה 12.35 הוכרז שיותר לא עוברים בעלי האישורים המיוחדים או המבוגרים. בבחינת – תמו ההקלות.
קצין הורה לחיילים לקפל את כל המחסומים הניידים "עכשיו חוזרים לשגרה" אמר.

יצאנו מן המחסום אחרי השעה שתיים לפי שעון ישראל, וכבר החלו לחזור ראשוני המתפללים. כולם ירדו  ועברו רגלית בלבד את המחסום בחזרה לכיוון צפון-רמאללה, מעבר רכבים דרך המחסום היה מנוע היום בשני הכיוונים, הוא יהיה אסור בכל ימי שישי של רמדאן, בשעות העומס. איש אחד הסב את תשומת הלב למרחק הלא קטן שאנשים צריכים לצלוח מאוטובוס בצד הדרומי לאוטובוס בצד הצפוני  באמצע היום , תוך צום,  ורובם אנשים מבוגרים
נהגי טרנזיטים הודיעו על הסעות לבית סירא , ומאחר שהמעבר שם יכול היה להיות רק דרך 443  הסקנו שכנראה ההסעות יכלו להגיע למחסום ג'יב (מחסום גבעת זאב) או אל מחסומי הבטונדות הפזורות  המפרידים את הכפרים מכביש 443 , ומשם אנשים ירדו ועברו רגלית את המחסום לבית סירא .

היציאה מן המחסום ארכה  כמעט שעה . החיילת בבודקה סרקה בסורק  את תעודות הזהות, נוהל חדש, ועם חלק מאתנו התפתח מעין שיח פוליטי על הפעילות וסיבותיה ממנו ניתן להבין שהחיילת משוכנעת שהיא נמצאת שם כי היא מגנה על תושבי ישראל מפני פיגועים, וציינה שהיו בבוקר אנשים שכניסתם נמנעה ואולי הם התכוונו לרע.  אחרי התשאול והשיח אתנו היא עיכבה את הפלסטינים מאחורינו.