קלנדיה, יום ו’ 25.11.11, בוקר
09:00 עומס גדול לפני הכניסה למחסום ולפני השרוולים הפנימיים. ליד המסלול ההומניטרי עמדו כ – 20 איש. המקום היה מעט נקי יותר מאשר בביקורינו הקודמים. ב – 09:05 המסלול ההומניטרי נפתח ונסגר מיד.
שלא כמו בימי שישי אחרים , רוב הזמן היה נציג המת"ק ועמו קצין נוכחים בשטח ומשתדלים (בהצלחה לא גדולה) להקל על העומס – למשל על ידי פתיחת המסלול ה"הומניטרי" לפעמים (שקידם את הזכאים אל התורים העמוסים השרוולים הפנימיים…)
שאלנו את הקצין במקום, בדרגת רס"ן, למה רק מסלול חיצוני אחד פתוח והוא טען כי ישנם שלושה מסלולים פתוחים וכן חמישה שרוולים פנימיים. ביקשנו ממנו שיודיע לאנשים על כך. אך לא שמענו שום קריאה ברמקול (לא שניתן להבין את הקולות שיוצאים ממנו). הקצין הסביר כי האנשים שהגיעו הם מבוגרים הבאים לתפילה, ובניגוד לצעירים המגיעים לעבודה בשעות הבקר המוקדמות יותר, הם אינם מכירים את הנהלים ולכן תהליך המעבר איטי יותר… גם כי "יש איזה חג", אבל הפלסטינים לא ידעו על שום חג[1] הוא הוסיף שלמרות העומס החיילים עובדים טוב לפי ההוראות. ידענו את האנשים שגם המסלולים האחרים פתוחים וחלק מהם עברו למסלול סמוך. כך מצאתנו את עצמנו שוב ושוב עושות את העבודה של השליטים ומפנות את התלויים בחסדי הצבא למסלולים הפתוחים.
מוכר הקפה במקום סיפר לנו כי בכל יום ישנן פריצות למכוניות החונות במגרש. הוא התלונן במט"ק ואמרו לו כי הם אחראים רק על המחסום ולא על מגרש החניה, אך היות ולמשטרה הפלשתינית אסור להיכנס למקום האזור פרוץ.
ב – 09:30 עומס גדול באזור הפנימי. אחד האנשים סיפר לנו בעברית שוטפת כי בעבר גר בירושלים והיה בעל תעודת זהות כחולה. כאשר החל לעבוד כמדריך חקלאי ביריחו הוא נאלץ להתיק את מקום מגוריו לאראם (לאחר שהיה מובטל כחצי שנה), ואיבד את תעודת הזהות שלו. עכשיו, הוא בגמלאות אבל משרד הפנים מסרב להחזיר לו את תעודת הזהות. הוא אינו יכול לבקר את ביתו ונכדיו ואת משפחתו המורחבת בירושלים – אלא עם אישור בימי שישי.
במשך הזמן התור התארך. מספר אנשים שהיו מלווים בילדים הוחזרו. הקצין הסביר כי לפי החוק כל ילד עד גיל 5 אינו צריך אישור, אך ילד בגילים שבין 5 ל – 16 חייב להופיע ברשומות המחשב לצד שם המבוגר המבקש אישור. הילדים שהוחזרו הם כאלה שלא הופיעו ברשומות המחשב.
בשעה 10:00 התגבר העומס ליד השרוולים הפנימיים ובמסלולים החיצוניים. האנשים החלו לאבד את סבלנותם. נשמעה הודעה בערבית. אחד האנשים הסביר שנאמר כי סוגרים את המחסום לכמה דקות בגלל הרעש. הקצין במקום הכחיש את הדבר. יתכן והמחשבים "פשוט" נתקעו. לזמן ארוך. אחד האנשים בתור אמר לנו: הם בכוונה עוצרים את המחשבים, כדי להרגיז אותנו, כדי שנתחיל לריב בנינו.
תמהנו אם המחסום הופרט ואת העמדות מתחזקים עכשיו עובדים אזרחיים שנראו חולפים במחסום במדים אפורים?
זרם האנשים גבר, תור ארוך השתרך עד לכניסה לסככה. בפנים, ליד השרוולים הפנימיים, לא ניכרה כל תזוזה, גם ליד המסלול ההומניטארי חיכה תור ארוך של אנשים. בשעה 10:30 נפתח המחסום ההומניטארי תחילה ולאחר מכן החלה תזוזה בשרוולים הפנימיים וגם בקדמיים. נשמעו ההודעות נבחניות ברמקול שהיו לא מובנות גם לדוברי ערבית מבטן אימם. אנשים רבים פנו אלינו(!) שנסביר להם מה נאמר… האם הצבא החזק במזרח התיכון לא יכול להתקין רמקול שאכן ישרת את הנתונים לחסדיו?
בשעה 11:00 שוב הייתה האטה ונדמה היה שהמחשבים נפלו. צעקות כעס עלו מכיוון השרוולים הפנימיים. אנשים התמרמרו שהם לא יצליחו להגיע לתפילה. אחרי שעמדו לפחות שעתיים בקור.
בשעה 11:07 השערים נפתחו שוב והעומס ליד השערים הוקל.
[1] למעשה אתמול היה ראש השנה המוסלמית (חודש המוחרם), שאכן בשנים האחרונות יש שחוגגים אותו אבל הוא לא שייך למחזור החגים הדתי המקובל ולא מקובל על המקפידים בשמירה על החוקים.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanOct-11-2026קלנדיה. מקבצת נדבות
-
