קלנדיה, יום ו’ 9.3.12, בוקר
09:00 ליד הכניסה השתרך תור ארוך של כמאה וחמישים איש. המקום היה מלוכלך והדיף ריח של שתן. כארבעים איש הצטופפו ליד המחסום ההומניטרי.
אחד האנשים בתור ניגש אלינו וסיפר כי הוא במקום משעה שש, לקחו לו את אישור העבודה ועדיין לא החזירו. את אישור העבודה לשבעה חודשים קיבל לפני חודש. עוד הוא סיפר כי בשבוע האחרון היה חולה ולא הגיע לעבודה. פנינו לקצין במקום בדרגת סגן, אשר הבטיח לעזור וביקש מאחד החיילים לבדוק את העניין. החייל חזר ואמר כי מאחר שהאיש לא היה בעבודה בשבוע האחרון המעסיק ביקש לבטל את רישיון העבודה. הוא הסביר כי מעסיקים רבים פועלים כך במקרים בהם העובדים אינם מגיעים לעבודה. האיש החליט לחזור לביתו.
אחד מאנשי המשטרה הצבאית הסביר כי כל חמש הכניסות הפנימיות עובדות וכי בתוך המחסום יש 250 אנשים. הוא אמר גם שכל הנשים יכולות לעבור במחסום ההומניטארי (אבל כידוע כאשר נפתח חלון ההזדמנויות של השער ההומניטארי הן שוב נתקעות בשלב הבא). צריך להודות, הנדסת האנוש של הכיבוש לא נועדה להקל על חיי הנתונים לחסדיו. אולי רק לייעל על עבודת הנוגסים – גם כאשר "הכל מתקתק" אנשים שרוצים להגיע לבית התפילה, לבקר את האישה (פגשנו גבר שאשתו מתגוררת בבית חנינה, היא בעלת תעודה כחולה, והוא בעל תעודה פלסטינית ומתגורר בשכם. הוא מורשה לבקרה רק ביום שישי), לפרנס את המשפחה, עומדים כשעה בתור בצפיפות, מוקפים בריח שתן ומושפלים.
ב10:00 נשארו רק כשלושים איש מחוץ למחסום.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJul-21-2026קלנדיה. שיחה בצל החומה
-