בקעת הירדן: דגלים בלים וקוביות בטון
בוחרת להתחיל בטקסט שכתב עופר שור, אחד המלווים:
כותב עופר שור @oshorr67 :
לאורך כביש אלון, החל מצומת מחולה, נעוצים דגלי ישראל בזה אחר זה, במרווחים שווים. כמה מהם עדיין מתנפנפים בגאון, רובם כבר רפויים ומסמורטטים, קרבן לשמש, לרוחות ולאבק של הבקעה. שלטים גדולים מפצירים בנוסעים לחגור חגורת בטיחות, לנסוע לאט, לאכלס את הבתים האחרונים שנותרו בגבעת סלעית (שלוחה של התנחלות מחולה), שמיתמרת מעל לכביש. שלט נוסף מפרסם באותיות כתומות את “תוכנית ההתחברות – חוזרים הביתה לצפון השומרון”, וקורא ל”משפחות חלוציות שאוהבות אתגרים” להצטרף לגרעיני ההתיישבות החדשים שם. כל שלטי הדרכים מצולקים בספריי שחור מכוער, שמכסה בקפידה את שמות המקומות בערבית, וכל תמרור ועמוד מכוסים במדבקות ההכרחיות של חיילי חרבות ברזל המתים לצד כאלו המכריזות על ביאת המשיח במהרה בימינו אמן.
ככל שמעמיקים אל תוך הנוף הצחיח, מופיעות קוביות בטון עצומות בשולי הכביש. הן נמשחו זה לא מכבר בצבע אדום עז, והמילים “סכנה! שטח אש! הכניסה אסורה!” כתובות עליהן באותיות לבנות עבות, בצירוף גולגולת ועצמות מוצלבות. מתחת לאזהרה מצוירת, בכחול, מפת ארץ ישראל השלמה על מלא, עד סוריה והפרת והחידקל, ולצדה המגן דוד. עבור הפלסטינים, הבטונדות הגסות האלו הן גבולות שטח המרעה, גבולות חייהם. על המתנחלים, אדוני הארץ, לא חלות מגבלות כאלה; הם חסיני שטחי אש.
בתוך השטח עצמו, גדרות: הנוער המתנחלי עסוק ללא הרף במתיחת חוטי תיל דוקרני, המקיפים בלפיתת חנק את הפלסטינים ומונעים מעדריהם לצאת למרעה. בפעמים המעטות שבהן הם מנסים לפרוץ את המצור אל השטחים שרעו בהם מימים ימימה, מגיחים לקראתם “טרקטורוני סמוטריץ'” ועליהם מתנחלים המציקים, חוסמים, לפעמים מכים. לעתים קרובות מגיע גם הצבא: ג’יפים עצומי מימדים, שמהם מגיחים חיילים וחיילות רעולי פנים וחמושים מכף רגל ועד ראש. הם מתנכלים לרועים ללא סיבה, עוצרים אותם ללא עילה, לוקחים לבסיס סמוך ואז, לאחר “טיפול” עלום, משליכים אותם בצד הכביש.
כל אמצעי הדיכוי האלו גדושים ועודפים: הדגלים, השלטים, הבטונדות, הגדרות, תועפות הנשק והציוד הצה”ליים – אמורים לבטא אדנות ומשילות, אך מכסים על ריקנות וחולשה: באין מהות מלבד דיכוי וכפייה, יש צורך בלתי פוסק להאדיר את הסממנים החיצוניים עוד ועוד. אבל תצוגת העודפות הזו מעידה על חולשה ולא על כוח.
על פחד וחוסר ביטחון.
תודה לעופר. בכל פעם כשמגיעים לשטח זה הבסיס. זה מה רואות העיניים. וכל מה שנשאר זה להוסיף את האירוע הטרקטורוני היומי. והתוספת השבועית של חשיפה, בניית דרכים, מאחזים, ועוד מאותו הדבר. ההרגשה היא שיום אחד נקום בבוקר וכבר יהיה ברור לכולם שהסיפוח נעשה. זאת אומרת, הוא כבר נעשה רק לא הודיעו לנו. אני רואה את מגרש האירועים בו תתרחש חנוכת המדינה הרחבה-החרבה. הוא מוקם לנו נגד העיניים.
רק לציין, פרויקט הדגלים שהוקם לפני כמה חודשים כבר התבלה ונבל. הלוואי וזה רמז לבאות.
אז הגעתי לסמרה. ומשם הייתי צוות עם עופר להיות בכל מקום שצריך. כי היו מעט מלווים באותו היום. ליווינו את י’ במרעה ליד כביש אלון, שם נותר עשב יבש. עבר בשלום. משם נסענו לפ’ להשקות את הבקר. אחרנו. כי הוא כבר השקה. חזרנו לסמרה. היה לי נושא לדסקס. לא הצלחתי לעמוד מול הנוקשות הפטרנליסטית-הדתית. מה מותר ומה אסור. מי מחליט למי. אין בזה פשרות. הצטערתי. בשבוע הבא אוסיף את התוכן.
Location Description
Jordan Valley
See all reports for this place-
Jordan Valley The Jordan Valley is the eastern strip of the West Bank. Its area consists of almost a third of the West Bank area. About 10,000 settlers live there, about 65,000 Palestinian residents in the villages and towns. In addition, about 15,000 are scattered in small shepherd communities. These communities are living in severe distress because of two types of harassment: the military declaring some of their living areas, as fire zones, evicting them for long hours from their residence to the scorching heat of the summer and the bitter cold of the winter. The other type is abuse by rioters who cling to the grazing areas of the shepherd communities, and the declared fire areas (without being deported). The many groundwaters in the Jordan Valley belong to Mekorot and are not available to Palestinians living in the Jordan Valley. The Palestinians bring water to their needs in high-cost followers.
Rachel AfekAug-20-2026Samra. Baby Chick
-
Khalet Makhul
See all reports for this place-
Khalet Makhul
A small settlement of a shepherd community located on the way to the settlement of Hemdat. Two nearby outposts make life miserable for the Palestinians, who make a living from grazing, and the army backs the settlers. As a result, the possible grazing areas are getting smaller.
The local children attend school in the settlement of Ein Al-Beida. Long lines of 3 hours sometimes stretch out at the Hamra and Tayasir checkpoints leading to the town of Tubas, making it difficult to get water, supplies, and sell the cheese, milk, and meat that the residents produce for their living.
Following a deadly attack at the Tayasir checkpoint in February 2025, the checkpoint was closed completely for the time being.
(Updated March 2025)
-
Khirbet Samrah
See all reports for this place

