ארתאח (שער אפרים), מעבר אייל, יום ד' 11.5.11, בוקר

Share:
Facebook Twitter Whatsapp Email
Observers: 
אופירה א', מיכל ב' (מדווחת)
May-11-2011
|
Morning

 

ארתאח
המעבר נפתח ב 04:00. כל כ-2 דקות נפתחות הקרוסלות ונכנסים כ- 50 עד 60 איש.  הקרוסלותinfo-icon נעצרות בבת אחת (לפי רצון הריבון) ללא התראה, ומי שלא התמזל מזלו להספיק לעבור חוטף מהן חבטה קשה. כבר התרענו על הברוטליות הזאת בעבר (שהרי מדובר בבני אדם ולא בבקר) אך לא נראה שנעשה משהו בנידון.
אחרי כ-20 דקות העומס יורד.

2 נציגות של EAPPI ביקשו למסור שהן עוברות למשך השבועות הקרובים לכפר ינון – שממזרח לאיתמר – שם יש לאחרונה הרבה התקלויות עם המתנחלים. הן תחזורנה ביולי.

ביציאה אומרים האנשים:
"היום בסדר".
"הבדיקה לקחה רבע שעה".
"כל עוד אתן פה – הולך טוב". (??)
מישהו ששוחחנו איתו תאר לנו תמונה של סדר יום של עובד פלסטיני :
הוא גר בשכם.
כדי להגיע לארתאח לפתיחה בארבע עליו לקום בשלוש לפנות בוקר. הוא מגיע דרך טולכרם. היום לא היו מחסומים בדרך אך על זה אי אפשר ממש לסמוך. ההסעה שלו לעבודה יוצאת רק בשש וחצי אך אם הוא מגיע  למחסום סביב השעה חמש יש ממש "מלחמה" (ציטוט) בכניסה למתקן, וכבר קרה שאיחר בשל כך להסעה לעבודה. לכן גם אם היום הוא כבר מחוץ למחסום  בשעה ארבע וחצי  ומחכות לו שעתיים של המתנה עד ההסעה.
הוא עובד בבנין – בחוץ, בשמש, וחוזר הביתה רק בשש בערב. אוכל, רואה קצת טלויזיה, ובשעה שמונה-שמונה וחצי הוא כבר צריך ללכת לישון – כדי להיות מסוגל לקום למחרת שוב בשלוש לפנות בוקר. (תוספת שלנו: וכל זה עבור שכר של מהנדס? אקדמאי? מנהל?).

אישה אחרת מג'נין קמה בשתיים לפנות בוקר כדי להגיע לכאן בארבע.

04:45 התור בכניסה למתקן מכיוון מזרח מתארך עד לסככות, ויש עומס רב לפני הקרוסלות. בשעה חמש נוכחנו בעצמנו שמי שדיבר איתנו לא הגזים בתיאורו  - הדוחק והצפיפות בדיוק כפי שאמר. בנוסף אין תור מסודר – מה שבוודאי עוד מגביר את הלחץ.

לדברי הנציגות הנורווגיות הוחזרו לאחור שבעה אנשים שלא ניתן להם לעבור – חלקם כי הכרטיס המגנטי לא עבר, חלקם כי פג תוקפו.

אייל
05:25 הרחבה מלאה מכוניות, אנשים ממתינים לאורך הכביש, לאורך המדרכות והגדרות.
קרוסלת היציאה עובדת ברציפות.
אדם אחד יצא מאוד נסער. החזיקו אותו בפנים שעה שלמה. יש לו מתכת בגוף – הוא הצביע על אזור המותן - המכשיר ציפצף ולא האמינו לו שאיננו מחביא נשק. היה צריך להתפשט ולחזור שוב ושוב על הבדיקה. שאלו אותו בלי הרף אם הוא מסתיר נשק. "באתי לעבוד, יש לי תעודה ואישור – מה פתאום אסתיר נשק!". הוא לא היה יכול להירגע מהיחס המשפיל שקיבל. 
כשראה אותי כותבת  - הוא שאל בחרדה: "לא יעשו לי בעיות?"
מישהו אחר לא הבין איך אפשר להחזיקו בפנים כל כך הרבה זמן  - מול המצלמות ושאר הבדיקות – שעה וחצי.
איש אחר סיפר שהמעבר, כולל המתנה בכניסה, לקח לו מעל שעה. ביקש שנלך לראות את הצפיפות בכניסה למתקן.
אחר, שהפנים את גישת הכובש, שאל מה אנחנו כותבות – הרי "בדיקות צריך לעשות".
נשמעה טענה שיש היום הרבה בעיות.

06:00 – כבקשת מנהל המקום בפעמים קודמות, צלצלנו בפעמון לבקש אישור לצפות בכניסה למעבר ממזרח – מהצד הפלסטיני. לזכותם יש לומר שמייד יצאו אלינו שני מלווים. ואלו הדברים ששמענו מפי אחד מהם:
מה אתן חושבות שאנחנו מהיחידה לאבטחת אישים?!
אני רואה שכתבת הרבה – מה האוכלוסיה אומרת?
הנה דברים שאתן צריכות לדאוג שהם (הפלסטינים) יעשו: כמו ב duty free– שיש זמן ומקום מרווח לקניות -  למה הם לא עושים שיהיה להם נעים בצד שלהם? כמו אצלנו...”. 
כשהזכרנו לו שמדובר בכיבוש – נגמרה ה"הרצאה" ונתבקשנו לעזוב – "אל תכניסו אותי לזה". הספקנו לראות שיש עוד הרבה אנשים שממתינים להיכנס, התור לאורך הגדר נשמר בקפידה אך מתקדם לאט.

06:05 הקרוסלה ננעלת. ממתינים שלוש דקות. מתחיל להיווצר תור, ואז נשמעת קריאה "לחזור לשגרה". אחרי כדקה נפתחת הקרוסלה מחדש, אך עד שעזבנו ב 06:20 העומס ביציאה נמשך.

נוכחנו שבניגוד למה שטען המנהל אי אז, גם אחרי השעה שש בבוקר העומס הגדול בכניסה וביציאה ממשיך.