בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, יום ב' 17.3.08, בוקר
זעתרה
6:45 - 4 מסלולי בדיקה של כלי רכב לכיוון דרום. קצב נסבל. אוטובוס שמגיע מופנה לחניה לבדיקה אישית של תעודות. עוד מכונית מסחרית גם כן מופנית לבדיקה יסודית. המשמרת של הכלב מגיעה ונכנסת לפעולה. חיילת חיננית מסבירה לחיילת אחרת שתגיד לשני נוסעי המכונית לרדת ולקחת איתם את האוכל והקוראן כדי שהכלב לא יפגע בחפצים יקרים להם, כדבריה.
חיילת אחרת בודקת ביסודיות ואיטיות תעודות של כ-50 נוסעי האוטובוס. לוקח 31 דקות עד שהם חוזרים לאוטובוס ויוצאים לדרך.
חווארה
7:15 - מגרש החניה לא מלא. המחסום לא עמוס. אנחנו מחליטות לעמוד במקום שנראה ונשמע את הנעשה באזור המפגש של החיילים עם העוברים במחסום (כלומר: מעבר לקו הלבן). חייל אחד מעיר לנו ואנחנו ממשיכות לעמוד. לאחר עוד כמה זמן, אולי רבע שעה שאנחנו עומדות וצופות, ועדות לסצינה בה צעיר ענה לחיילת בצורה שלא התקבלה על דעתה.
היא חוזרת באזני החיילים בסביבה על תוכן השיחה ואז אחד החיילים מבקש ממנה להעביר את הבחור אליו לבדיקה גופנית. הוא מצמיד את הבחור לקיר, עם הידים למעלה ובודק אותו מלמעלה למטה, לא מחמיץ סנטימטר לאורך כל גופו. ברור שהדבר נעשה למען ילמד לקח ולא יעיז להגיד איזה דבר שלא ימצא חן בעיני הכובש(ת). תוך כדי זה, מגלה החיילת (נופר) שאנחנו עומדות קרוב אליה ומחליטה לסגור את המחסום למעבר, עד שנחזור לקו הלבן.
מיד מתקבצים חיילים ומגיע מפקד המחסום. אנחנו מסבירות שמהות התפקיד שלנו במקום היא לראות מה קורה, וזה אינו אפשרי מאחורי הקו הלבן
. המפקד, שעומד מאחרי עצירת הפעילות במחסום, טוען שיש הסכמה בין כל הדרגים במקום שאסור לנו לעבור את הקו הלבן. אנחנו לא מוותרות אבל ברור שלא נעמוד על כך עד הסוף עקב הידיעה שאנחנו גורמות לעיכוב נוסף לפלסטינים. כמה דקות מאוחר יותר אנחנו מסתלקות משם.
בית פוריכ
8:45 - אין תור מכוניות, וגם הולכי רגל מעטים.