סיכום

World Humanitarian Dayחל לפני ימים ספורים, ואף כי מחסום ווטש אינו ארגון הומניטרי, הנושאים בהם הוא עוסק קשורים קשר הדוק, לפעמים, להפרות זכויות אדם.  אין אנו יכולות להתעלם מפלסטינים הזקוקים לפרנסה כדי לקיים את משפחותיהם, ולממן בריאות וחינוך לעצמם ולילדיהם, ואנו נדהמות שוב ושוב לראות את ההשפלות הכרוכות בבדיקות האין-סופיות במחסומים ובמסופים, והנסיונות התמידיים, רבים מהם מוצלחים, של גזל הקרקעות באזורי התפר.  גם אם איו אנו מקלות באופן ישיר על מצוקת הפלסטינים, אנו מגבירות את המודעות אודות המתרחש בשטחים הפלסטינים הכבושים, זו של ישראלים וגם זו של אזרחי העולם המאמינים, יחד אתנו, בצורך לסיים את הסכסוך ובעתיד של חיים משותפים בכבוד עם שכינינו.  ואולי אנו מביאות תקווה, לישראלים וגם לאלה הסובלים תחת הכיבוש המכוער ואשר מתאמצים לחגוג תחת עולו ובחום הקיץ הלוהט בשבוע השלישי של רמאדאן.

12:45 חבלה

בדרכנו לשער 1392 שני רכבי צבא משוריינים עוברים במהירות בכיוון הנסיעה שלנו.  לכן אין זה מפתיע כי השערים במחסום כבר פתוחים בצד אחד.  אנשים כבר מחכים, ביניהם שני גברים המורידים עלי חלמית מגבעוליהם.

12:55  שני חיילים מצטופפים בצל היחסי של עמדת הבטון בצד הישראלי של מחסום ההפרדה, אך מסרבים להתיר לממתינים, הצמים לכבוד רמאדאן, לעבור לפני המועד שכתוב בספר.  הם מפנים גב ל"שלום" שלנו.  איש זקן, המוכר לנו היטב, הוא הראשון לעבור בעגלת הסוס שלו, מוביל עשבים כמספוא לסוסו ולסוים אחרים, וגם דלעת ענקית ופוטוגנית.  בעל עגלת חמור חוצה כדי שיבדקו את התעודה שלו והחמור בעקבותיו, אחרי עגלת הסוס.  דאגה ומבוכה על פני החיילים המגינים על מדינת ישראל כאשר הם מנסים לעצור את החמור.  וכמה זמן דרוש לבדיקת התעודה של בעל החמור בתוך מבנה הבטון!  פלסטיני הממתין מעבר למחסום ההפרדה מציע לקשור את החמור לאחד השערים הרבים מהם מורכב "שער חקלאי" זה.

13:15  עברו כבר עוד עגלות סוסים וסייחים, אחד עם אב ושני ילדיו הקטנים; טרקטור, כמה מכוניות, שלוש נשים מהצד של חבלה, ובנו של בעל המכולת במשאית גדולה וריקה שמועבר מבלי שהוא נדרש לצאת מן הרכב.  נראה כי החיילים מקלים על העוברים.  לעומת זאת, אדם בעל אישור לשער 109 (שער אליהו), בהמשך הכביש, מסורב, למרות שהדרך חזרה לשם ארוכה, ושחם מאוד, הוא צם, ועכשיו רמאדאן.  בעיה נוספת אשר ייתכן ומחסום ווטש יכול לסייע בה:  אדם ניגש אלינו עם סוס ועגלה ומראה לנו טופס ממשטרת ישראל המודיע כי אינו יוכל לקבל היתר לפני 2013.  במה חטא?  הוא נתפס עובד בישראל בלי אישור ב-2009.  מאז אין לו עבודה, הוא בעל משפחה גדולה, ואין לו כסף לשלם את הקנס…  באמת "נתיב מכשולים."  אנו נותנות לו את מספר הטלפון של סילביה.

13:20  שקט, והחיילים נסוגו מהחום למבנה הבטון.

שער אליהו, שער 109, כביש מס' 55

בזמן שאנו נוסעות בכביש אנו חושבות על מה יהיה בעוד חודש, היות והרשות הפלסטינית הודיעה כי ב-20 לספטמבר תפנה לאו"ם להכיר במדינה פלסטינית עצמאית.

בשער אליהו, חלקים כאילו עודפים של חומת ההפרדה מונחים בצדו הדרומי של המחסום, יוצרים מן מתחם.  המחסום כבר הורחב.

לא רחוק משם, על כביש מס' 55, אנו רואות ששמה של קלקיליה, וגם של צופים, מופיעים יחד על השלט, כאשר בעבר רק שם ההתנחלות הופיעה, אך לא העיר.  אין אנו יודעות ממתי שלט זה עומד כאן, אך קלקיליה בוודאי לא הוזכרה כאשר המחסום בכניסה לעיר בת 45,000 התושבים היה מאוייש.  החלטנו לבדוק מה מצבו היום.  אין חיילים במחסום, אבל המגדל המתנשא מעל במחנה הצבאי כן מאוייש.  יש גם שלט גדול ליד המחנה, המפנה אליו, עליו כתוב "משמר הגבול."  אנו בטוחות כי הוא חדש.  הכביש בהמשך מוביל לקלקיליה עצמה, והיות שאנו אזרחיות ישראליות צייתניות אנו פונות חזרה לכביש מס' 55, אך לא לפני שאנו מתרשמות מן האי המפריד בין מסלולי הנסיעה, בו שתולים פרחים יפים.

עזון

ג'יפ צבאי חצי מוסתר בשולי הצד הצפוני של הכביש משקיף על נקודות הגישה לעיר, כאילו שני מגדלי התצפית הצבאיים, אחד על גבעה, השני מצפון לכביש, אין בהם די.

ג'ית

לפני הצומת, על השלט הירוק המציין את הערים ממערב ומדרום, נתניה וירושלים, הוצב שלט צהוב עם אותיות שחורות:  "מחסום לפניך."  צל העבר?  סימן לעתיד?

דיר שאראף

רכב משטרה משוריין, מהסוג החדש שראינו בחודשים האחרונים, עומד ליד הצומת של כביש מס' 60, בדרך ל"כניסה האחורית" הקודמת להתנחלות שבי שומרון.

בדיר שאראף אנו לומדות כי לכבוד רמאדאן הרשות הפלסטינית החליפה את השעון לשעון חורף, כך שאיפטאר מתחיל כאן בשעה 18:30 (לפי שעון ישראל), ובשעה 19:30 בישראל.  אנו שמות לב כי ישנן מכוניות פלסטיניות רבות מאוד בדרכים היום, וגם רבות מאוד בעלי לוחיות ישראליות (צהובות), שאומר כי פלסטינים ישראלים עורכים כאן קניות לכבוד רמאדאן.

אנו גם לומדות כי יש פחדים – לא לגבי מה שיתרחש בספטמבר (שהוא רחוק מאוד בחלק הזה של העולם), אלא מה יקרה כעת בעקבות המהומה עקב ההתקפה ליד אילת והכניסה הישראלית לשטח המצרי בתגובה.

15:00  ענבתא וכביש מס' 57

בענבתא עומד ג'יפ צבאי ליד עמדות הבידוק הריקות, אך חיילים נמצאים למעלה במגדל.  אחד משני האנשים אשר בדרך כלל מסתובב ומוכר קפה מציע היום תאנים עגולים בשלים יפים ליד הדרך בצומת של כביש מס' 57.

15:10  ג'וברה

קבוצת מ"צדיות מבקשת מאתנו להראות את תעודות הזהות, הנבדקות על יד סמל שתקן הפותח את הבגאג' של האוטו בזמן שאנו משוחחות עם אחת הנשים, מבלי לציין שכך הוא עושה…  אחת הנשים הצעירות – אנו לומדות מאוחר יותר כי שמה ש' – שואלת מדוע אין אנו צופות "בצד השני."  אחת מאתנו מתייחסת לשאלה כפי שש' התכוונה – לצד השני של המחסום.  השנייה חושבת כי ש' מתייחסת להשקפות של הצד השני!  היא שואלת שאלות נוספות, בנוגע לניתור צה"ל כולו, ואנו מציינות כי אנו צופות במחסומים ומדווחות על מה שקורה בכל אחד מהם, דבר אשר תלוי לעיתים בחיילים המסוייםמ המוצבים בהם.  אנו מחליטות לשמוע לעצתה, חונות את המכונית, נתקלות במבטים קרים ועויינים של שני חיילים מתנדבים, ועולות לנקודת הגישה החדשה יחסית, היציאה מטולכרם.  פה עוד שני מ"צים – גבר ואשה.  שניהם מקבלים את פני זרם מכוניות הפלסטינים הישראלים החוזרים הביתה, והאשה הצעירה גם מספרת לנו כי היא מברכת כל אחד ב"רמאדאן כרים."

בחזרה למחסום הראשי בג'וברה, אנו שואלות את ש' האם אפשר לבקר את אבו חאתם, שביתו סובל יותר ויותר ממכשול ההפרדה שממשיכים להקים עוד יותר מערבה בעקבות קביעת בית המשפט הגבוה.  אי אפשר, היא עונה, הוא חולה, ואחת מבנותיו, ואולי שתיים, התחתנו, אחת לאחרונה.  אנו המומות – לא מהחדשות, אלא מפני שזו הפעם הראשונה בכל התקופה שאנו צופות שחייל, במקרה זה מ"צית, תפסה יוזמה ובקשה מאתנו לגשת לראות משהו.  אנו המומים עוד יותר שהיא יודעת משהו על האזור, ועל מי שחי כאן.  פחות שמחנו לגלות שאין לה מושג מהו "כיבוש," או שאנו עומודות כעת על קרקעות של פלסטינים.  "איפה, אם כן, הארץ שלנו?" היא שואלת, לא מתוך התרסה אלא כמבקשת לדעת.

15:45  ארתאח/שער אפרים

זרם מתמיד של פועלים חוזרים, רבים מהם מתיזים על עצמם מים קרים מהברזים אחרי יום עבודה קשה, גם עם נראה כי אלה אשר התמזל מזלם והשיגו אישורי עבודה חוזרים הביתה בשעה מוקדמת יותר, לסיים את הצום היומי.